1תענו את נפשותיכם. ת"ר, תענו את נפשותיכם, יכול ישב בחמה או בצינה כדי שיצטער, ת"ל בסמוך ליה וכל מלאכה לא תעשו, מה מלאכה שב ואל תעשה אף ענוי נפש שב ואל תעשה קכדהרבותא בזה שלא נפרש תענו בפעל. ובסוגיא כאן באו כמה דרשות להוכיח דענוי זה הוא באכילה ושתיה, ויתבאר בסמוך.
.
(יומא ע"ד ב')
2תענו את נפשותיכם. יוהכ"פ אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתה"מ, הני חמשה ענויין כנגד מי קכהאע"פ דחשיב כאן ששה דברים אך שתיה היא בכלל אכילה, כפי שיתבאר לקמן בפרשה (י"ז י"ב).
, א"ר חסדא, כנגד חמשה ענויין שבתורה בפרשיות ובעשור, אך בעשור, שבת שבתון, והיתה לכם קכובפ' פינחס כתיב ובעשור לחודש השביעי ועניתם את נפשותיכם, [ובפ' אמור אך בעשור לחודש ועניתם, ועוד שם שבת שבתון ועניתם, וכאן כתיב תענו את נפשותיכם, שבת שבתון ועניתם, ואף דבפרשה אמור כתיב עוד כי כל הנפש אשר לא תעונה אך לא חשיב כי אם צוויים]. וע' בתוס' מה שסדרה הגמרא את הפסוקים שלא כסדר התורה.
ויש מחלוקת הראשונים אם דרשה זו גמורה והוו החמשת ענויים מדאורייתא [והחילוק שבינם לאכילה ושתיה הוא לענין עונש כרת] או שעיקרם מדרבנן והדרשות הם אסמכתות. וי"ל בטעם אלה דס"ל דהוו מדרבנן משום דכן מורה הלשון הני כנגד מי, יען כי בדבר שעיקרו מן התורה רגיל הגמרא לומר מנ"ל או מנה"מ כמש"כ הרמב"ן בסה"מ שורש הראשון, ולקמן אות ק"ל נביא עוד ראיה לדעת אלה הפוסקים, יעו"ש.
.
(שם ע"ו א')
3תענו את נפשותיכם. [תניא, אע"פ שאמרו יוהכ"פ אסור בחמשה דברים אין חייבים כרת אלא על אכילה ושתיה, דכתיב תענו את נפשותיכם וכתיב (פ' אמור) כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה, דבר שהוא ענוי בבית נפש ואיזה זה, זה אכילה ושתיה] קכזדרשה זו לא באה בירושלמי במלואה כמו שהיא מועתקת לפנינו רק לקטנו עמרי עמרי מבבלי וירושלמי מתוצאת הדין והדרשות וצרפנום לדרשה אחת שלמה, ובירושלמי בא רק הלשון תענו את נפשותיכם דבר שהוא ענוי בבית נפש, ובבבלי יומא ע"ד ב' איתא בענין זה שאין ענוי אלא אכילה ושתיה שנאמר והאבדתי את הנפש, איזהו ענוי שיש בו אבידת נפש הוי אומר זה אכילה ושתיה, ולכן גם אין חייבים כרת אלא על אלו. וכתבו בתו"י בהסבר דבר זה משום דלא כתיב והכרתי אלא והאבדתי. ובפיה"מ להרמב"ם שם כתב בזה"ל, אמר הקב"ה בעונש הענוי והאבדתי את הנפש מקרב עמה ובאה הקבלה דבר שהנפש תלויה בו, זה אכילה ושתיה, עכ"ל. ובנדרים פ' ב' הובא ענין זה וכתב הר"ן על זה בזה"ל, אין ענוש כרת אלא האוכל ושותה דכתיב כל הנפש אשר לא תעונה והאבדתי, איזהו ענוי שיש בו ענוי נפש הוי אומר זה אכילה ושתיה, ועל העושה בו מלאכה דכתיב בה כרת, עכ"ל. קצרו של דבר, כל המפרשים והפוסקים שזכרו ענין זה הביאו ליסוד מוסד הא דאין עיקר ענוי אלא באכילה ושתיה את הפ' דפ' אמור והאבדתי את הנפש ע"פ הדרשה דבר שיש בו אבידת הנפש, כמש"כ.
ואיני יודע מה דמות אעריך לפליאה נשגבה זו ממני, שהרי זה הפסוק והאבדתי את הנפש לא כתיב כלל בעונש ענוי אלא בעונש מלאכה, אבל בעונש ענוי כתיב בפ' אמור שם ונכרתה, וכך לשון הפסוק כולו שם (כ"ג, כ"ט ול') כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה, וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה, והיותר מופלאים הם דברי התו"י שכתבו דבענוי לא כתיב כרת בעוד שמפורש כתיב וכתיב, ודברי הר"ן שכתב דבענוי כתיב והאבדתי ובמלאכה כרת, בעוד שכתוב היפך ממש, כמו שהעתקנו, ואין קצה לפליאה.
אבל האמת דצ"ל בגמרא כאן כמו שהיא הגירסא בירושלמי לפנינו ובתו"כ כאן שבא שם מועתק כל הסוגיא שבבבלי כאן ורק במקום שבבבלי בא הפסוק והאבדתי את הנפש הובא שם תענו את נפשותיכם בתוספת באור איזהו דבר שיש בו ענוי בבית נפש, זה אכילה ושתיה, כמו שהבאנו, ויותר מזה ברור אמת זה, כי בנוסחא ש"ס כת"י ג"כ הובא הפ' תענו את נפשותיכם, ולכן אין ספק אצלי שהנוסחא שלפנינו בגמרא הבבלית שהבאנו צריכה תקון כמו שבארנו, ולפי"ז הכל עולה מסודר ומבואר יפה והגון, והדברים מאירים.
.
(ירושלמי יומא פ"ח ה"א)
4וכל מלאכה. נאמר כאן מלאכה ונאמר מלאכה במלאכת המשכן, מה מלאכה האמורה במלאכת המשכן מלאכה שיש עמה מחשבה אף מלאכה האמורה כאן מלאכה שיש עמה מחשבה קכחר"ל שיעשה מעשיו כמו שחשב בתחלה לעשות, כגון שנתכוין לזרוק שתים וזרק שתים ולא שזרק ארבע. וטעם הדמיון בזה משום דיוהכ"פ אתקש לשבת כמבואר בסמוך משום דנקרא שבת שבתון, ומלאכת שבת ילפינן ממשכן ובמשכן כתיב מלאכת מחשבת כמבואר לפנינו במקומו בפ' ויקהל.
.
(תו"כ)
5וכל מלאכה. כל מלאכה – ריבה אפילו מקצת מלאכה, ואפילו מלאכת מצוה ואפילו מלאכה שאין חייבין עליה כרת קכטמלאכת מצוה כגון כתיבת ס"ת ותפילין ומזוזה, ומלאכה שאין חייבין עליה כרת כגון כתיבת אות אחת ואריגת חוט אחת שבשבת פטור ואסור כה"ג ויוה"כ אתקש לשבת, כמש"כ.
.
(שם)
6האזרח. האזרח – לרבות את הנשים קלמשמע לו כן משום דלשון האזרח מורה על כלל המין בין זכרים בין נקבות, אבל אזרח בלא ה' משמע שם יחיד זכר כדרך כל שמות זכרים, ולקמן בפ' אמור בפ' כל האזרח בישראל ישבו בסכות דרשו להיפך – האזרח להוציא את הנשים, ולכן מפרש בגמרא דגבי סוכה הוי הלכה למ"מ דנשים פטורות, והסמך על האזרח הוא אסמכתא בעלמא, אבל האמת הוא דהאזרח בא לרבות וכמש"כ.
ופרשו בגמרא לפי מה דקיי"ל בכל התורה השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, וא"כ כיון דחילול יוהכ"פ הוא בעונש כרת א"כ הלא פשיטא דנשים חייבות ול"ל קרא לרבויינהו, לכן צ"ל דעיקר החידוש הוא משום תוספת ענוי, כלומר על תוספת יוהכ"פ שאין כרת על זה.
ומזה יש להכריח כדעת הפוסקים דיתר ענויים לבד אכילה ושתיה הוו מדרבנן [עיין משכ"ל אות קכ"ו], משום דאי הוו מדאורייתא קשה למה לא אמר דבא לרבות נשים בחיוב יתר הענויים, כיון דלדברי הכל אין עונש כרת על אלו הענויים, א"כ ליתא בזה הכלל דהשוו נשים לאנשים לכל עונשים שבתורה, ודו"ק.
.
(סוכה כ"ח א')
7והגר הגר בתוככם. והגר – לרבות נשי גר קלאטעם הדיוק כמש"כ ריש אות הקודם גבי האזרח.
, בתוככם – לרבות נימים ועברים קלבדגם עבדים הוו בתוככם, ונשים אגב שיטפא נקיט, דכבר אתרבו מהאזרח בדרשה הקודמת.
.
(תו"כ)