כי בעיר מקלטו ישב. תניא, רוצח שהרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה, אמר רב אחא בריה דרב איקא, מאי קרא כי בעיר מקלטו ישב – עיר שקלטתו כבר סאור"ל אינו גולה לעיר אחרת, יען שאסור לו לצאת מעיר מקלטו. וטעם הדיוק מהשנות הלשון כי בעיר מקלטו, דדי היה לכתוב כי שם ישב.
. (שם שם ב׳)
אל ארץ אחותו. תני, מת קודם שמת כהן גדול מוליכין עצמותיו לקברי אבותיו, דכתיב ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו, איזו היא ישיבה שהיא בארץ אחוזתו, הוי אומר זו קבורה סבלכאורה אין טעם לדרשה זו לפי מה שמבואר בסמוך דגם לאחר מיתה צריך כפרה, וכבר נתבאר דמיתת כהן גדול מכפרת רק כשהוא בערי מקלט, וא"כ כשמוליכין עצמותיו משם מיד כשמת הוא וקודם שמת כה"ג א"כ הלא אין לו עוד כפרה, ולכן נראה דהכונה מוליכין עצמותיו היינו לאחר מיתת הכה"ג, ובאמת כן כתב מפורש הרמב"ם בפ"ז ה"ג מרוצח וז"ל, רוצח שמת בעיר מקלטו קוברין אותו שם ובעת שימות הכה"ג מוליכין עצמות הרוצח משם לקברי אבותיו, עכ"ל. והכ"מ לא ביאר מאומה מזה, ובכלל אין דבריו שם מבוארין לי, וכפי הנראה היה לפניו גירסא אחרת ברמב"ם מאשר לפנינו.
. (מכות י"א ב׳)
אל ארץ אחזתו. אל ארץ אחוזתו ולא לשררותיה סגאם עמד מקודם על משרה כבודה כגון נשיא או ראש בית אב אינו חוזר אליה בשובו לאחר מיתת כה"ג מפני התקלה הבאה על ידו. ועיין מש"כ בפ' בהר (כ"ה מ"א) בענין דרשה כיוצא בזו.
[ספרי].