מבלתי יכולת ה׳. מבלתי יכול ה' מבעי לי', א"ר אלעזר, אשר משה לפני הקב"ה, רבש"ע, עכשיו יאמרו אומות העולם, תשש כחו כנקבה ואינו יכול להציל חענין התשת כחו כביכול כתב הרי"ף בחידושי ע"י ע"פ מ"ש באגדות על הפ' צור ילדך תשי בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מתישין כח של מעלה כביכול במעשיהם הרעים, עכ"ל, ויש להוסיף באור לפי"ז בלשון עכשיו יאמרו ובלשון תשש כחו כנקבה, למה דוקא עכשיו וכנקבה, משום דידוע שעד ענין מרגלים הכעיסו ישראל כמה פעמים את הקב"ה וכדכתיב כאן בענין וינסו אותי זה עשר פעמים, וא"כ אחרי אשר בכל פעם ופעם הותש הכח, א"כ עכשיו במעשה מרגלים שכבר קדמו לה הרבה ענינים בודאי עתה הותש הכח כנקבה.
ומה שאמר משה (פ' ט"ו) והמתה את העם הזה כאיש אחד, תמהו המפרשים על לשון מליצה זו, כי לפי"ז יתבאר דמיתת איש אחד כמו דבר נקל הוא חלילה לפני הקב"ה, ובאמת הלא דבר ידוע הוא בגודל מעלת קיום נפש אחת מישראל וגודל העונש מאבידתה, ולא יתכן שימליץ משה מליצה קשה כזו.
ויש לפרש הענין ע"ד הדרש ע"פ מ"ש ביומא פ"ו ב' [לפי גירסת הרי"ף שם], תניא, עבר אדם עבירה, פעם ראשונה מוחלין לו, שניה מוחלין לו, שלישית אין מוחלין לו, שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, ופריך והתניא שלישית מוחלין לו רביעית אין מוחלין, ומשני, לא קשיא, הא ביחיד הא בצבור, ע"כ, ור"ל ביחיד מוחלין רק שני פעמים ולצבור מוחלין שלש פעמים, והנה בר"פ קרח (ט"ז ד') כתב רש"י בשם מדרשים דבמעשה זו דמרגלים היה סרחונם השלישי של ישראל שהיה משה מבקש רחמים עליהם להעביר רוע הגזירה ולמחול להם, ראשונה בעגל ושניה במתאוננים (פ' בהעלתך) ושלישית במרגלים, והנה אם היה ענין כזה דמרגלים ביחיד שוב לא היו מוחלין לו, משא"כ אם בצבור, וזה טען משה, כי אם לא ימחול להם עתה בפעם הג' הלא ידון אותם כיחיד, וזהו שאמר והמתה את העם הזה כאיש אחד, כלומר שתדונם כדין היחיד.
ובעקר טעם הדרשה י"ל דהכונה היא, דאי אפשר לומר שיכלת הוא שם דבר דא"כ הול"ל מאין יכלת כמו מאין הפוגות (איכה), ואחרי דכתב מבלתי (הבא תמיד לפני המקור על שם הפועל), הלא היה ראוי לבא מבלתי יכול ד', ולכן דריש דהאי יכלת היא בינוני נקבה וכמו יכולת בפת"ח. .
(ברכות ל"ב א')
ומה שאמר משה (פ' ט"ו) והמתה את העם הזה כאיש אחד, תמהו המפרשים על לשון מליצה זו, כי לפי"ז יתבאר דמיתת איש אחד כמו דבר נקל הוא חלילה לפני הקב"ה, ובאמת הלא דבר ידוע הוא בגודל מעלת קיום נפש אחת מישראל וגודל העונש מאבידתה, ולא יתכן שימליץ משה מליצה קשה כזו.
ויש לפרש הענין ע"ד הדרש ע"פ מ"ש ביומא פ"ו ב' [לפי גירסת הרי"ף שם], תניא, עבר אדם עבירה, פעם ראשונה מוחלין לו, שניה מוחלין לו, שלישית אין מוחלין לו, שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, ופריך והתניא שלישית מוחלין לו רביעית אין מוחלין, ומשני, לא קשיא, הא ביחיד הא בצבור, ע"כ, ור"ל ביחיד מוחלין רק שני פעמים ולצבור מוחלין שלש פעמים, והנה בר"פ קרח (ט"ז ד') כתב רש"י בשם מדרשים דבמעשה זו דמרגלים היה סרחונם השלישי של ישראל שהיה משה מבקש רחמים עליהם להעביר רוע הגזירה ולמחול להם, ראשונה בעגל ושניה במתאוננים (פ' בהעלתך) ושלישית במרגלים, והנה אם היה ענין כזה דמרגלים ביחיד שוב לא היו מוחלין לו, משא"כ אם בצבור, וזה טען משה, כי אם לא ימחול להם עתה בפעם הג' הלא ידון אותם כיחיד, וזהו שאמר והמתה את העם הזה כאיש אחד, כלומר שתדונם כדין היחיד.
ובעקר טעם הדרשה י"ל דהכונה היא, דאי אפשר לומר שיכלת הוא שם דבר דא"כ הול"ל מאין יכלת כמו מאין הפוגות (איכה), ואחרי דכתב מבלתי (הבא תמיד לפני המקור על שם הפועל), הלא היה ראוי לבא מבלתי יכול ד', ולכן דריש דהאי יכלת היא בינוני נקבה וכמו יכולת בפת"ח. .
(ברכות ל"ב א')