ולשאת ולספחת. אמר רב אשי, כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף נפחת, שנאמר לשאת ולספחת קסטר"ל נתמעט ונפחת מחשיבותיה, וסמך בעלמא הוא ע"ד רמז וסימן, ודריש שאת מלשון גבוה וספחת מלשון טפילה כמבואר לפנינו בפ' תזריע ר"פ נגעים, והכונה שנעשה דבר שאינו חשוב לעצמו רק נטפל לאחרים.
. (סוטה ח' א')