איש צרוע. תנו רבנן, איש, אין לי אלא איש, אשה מניין, כשהוא אומר והצרוע אשר בו הרי כאן שנים קעובפסוק הסמוך כתיב והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וגו', ולא הול"ל כלל והצרוע, אלא רק בגדיו יהיו פרומים, אחר דקאי אדלעיל דאיירי במצורע, ולכן דריש שבא לרבות צרוע שני כגון אשה.
, אם כן למה נאמר איש, לענין של מטה, האיש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת קעזאפשר הטעם משום ניוול, כמו שמצינו בכ"מ שדרשו חז"ל לתקנת בנות ישראל שלא תתראנה מנוולות, ע' שבת ס"ד ב' ובכ"מ בש"ס, ולפי"ז ניחא מאי דממעטינן כאן אשה ולעיל בפ' ג' מרבינן מלשון אדם אפי' קטן ולא להיפך לרבות אשה מלשון אדם וכאן למעט קטן מפריעה ופרימה, יען דלאשה הוי פריעה ופרימה ניוול וגנאי, לכן סברא הוא למעט אשה מכאן, וגם לפי סברא זו ניחא שאינו ממעט אשה משאר דיני מצורע כמו משאילת שלום ומרחיצה וסיכה ומבדד ישב כמבואר בסמוך, משום דבכל אלה אין ניוול, ועי' תוס' ערכין ג' א'. ועפ"י זה אפשר ליתן טעם במה דקי"ל בכריתות ט' ב' דמצורע אסור בתה"מ ולא מצורעת, ואינו מבואר טעם הדבר, ולפי מש"כ י"ל כדי שלא תשנא על בעלה. –
והנה בתו"כ כאן בענין דרשה זו איתא אין לי אלא איש, אשה וקטן מנין, וי"ל דהגמ' השמיטה קטן משום דכבר בראש פרשה זו בא רבוי על כלל טומאת נגעים שנוהגים בקטן מלשון אדם כי יהיה בו (פ' ג') כמבואר שם. .
(סוטה כ"ג ב')
והנה בתו"כ כאן בענין דרשה זו איתא אין לי אלא איש, אשה וקטן מנין, וי"ל דהגמ' השמיטה קטן משום דכבר בראש פרשה זו בא רבוי על כלל טומאת נגעים שנוהגים בקטן מלשון אדם כי יהיה בו (פ' ג') כמבואר שם. .
(סוטה כ"ג ב')