מי מנה וגו'. דרש ר׳ אבהו, מאי דכתיב מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, מלמד שהקב"ה יושב וסופר את רביעיותיהם של ישראל, מתי תבא טפה שהצדיק נוצר ממנה, ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע, אמר, מי שהוא טהור וקדוש ומשרתיו טהורים וקדושים יציץ בדבר זה, מיד נסמית עינו, דכתיב נאום הגבר שתום העין העיין בחא"ג שהעיר על הלשון מיד, דהא כמה נבואות עברו בין המאמר מי מנה ובין המאמר נאים הגבר שתום העין, ועיין מש"כ בזה. ולדעתי אין בזה אף ריח תמיה, דאפשר שאמר זה בשם התואר על עצמו ממקרה ישן, וכמו שאר התוארים שומע אמרי אל וכו', נופל וגלוי עינים וכו', שזה אצלו ענינים ישנים משכבר הימים, כך התואר שתום העין, וזה פשוט.
. (נדה ל"א א')
מות ישרים. זה אברהם יצחק ויעקב ואינו מבואר לכאורה מניין לו שכיון בלעם במאמרו זה על אברהם יצחק ויעקב, וגם מניין לו בכלל דכיון בלשון זה על איש או אנשים ידועים, ודילמא מתברך בעצמו רק שימות מות אנשים ישרים בכלל.
ונראה דזה ע"כ אי אפשר לומר דקאי על כלל אנשים ישרים, דלפי"ז מאי שייך כאן ענין זה, והלא עסיק כאן רק במעלותיהם ושבחם של ישראל, וא"כ ע"כ קאי לשון זה על אנשים ידועים, ומדסמך לשון זה על הכתוב מקודם כי מראש צורים אראנו וכו' דקאי על אברהם כמבואר במדרשים ובפירש"י, וכן נסמך זה על מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, ומבואר במ"ר ר"פ תולדות דכל האבות נקראו בשם ישראל [שורש שם ישר], וא"כ כוון בלשון מות ישרים עליהם. ועיין בהקדמת באור ס' העמק דבר על התורה למרן דודי הנצי"ב מוואלאזין ז"ל טעם הדבר שנקראו האבות בשם ישרים.
. (ע"ז כ"ה א׳)
ותהי אחריתי כמהו. תני, אף אותו רשע נתן סימן בעצמו, אמר, תמות נפשי מות ישרים, אם תמות נפשי מות ישרים – תהא אחריתי כמוהו, ואם לאו הנני הולך לעמי זר"ל ואם לאו דלא ימות אלא יהרג – הנני הולך לעמי, כלומר לגיהנם, והדורש הזה מביא דרשה זו לסמך ראיה דגם אומות העולם יש להם חלק לעוה"ב, והיינו חסידי אוה"ע, דאל"ה מה נתן סימן בדבר שאינו.
. (סנהדרין ק"ה א׳)