ויצו משה וגו'. תניא, מניין לאיסור הוצאה בשבת מן התורה, א"ר יוחנן, אמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה וגו', משה היכן הוי יתיב – במחנה לויה, ומחנה לויה ר"ה היא גשהיו הכל מצויין אצל משה רבינו וכדכתיב בפ' תשא והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד. וקאמר להו לישראל לא תפיקו ותיתו מרה"י דידכו לרה"ר, וממאי דבשבת קאי ודלמא בחול ומשום דשלימא לה מלאכה, גמר העברה העברה מיוהכ"פ, כתיב הכא ויעבירו קול במחנה וכתיב התם (פ׳ בהר) והעברת שופר תרועה, מה התם ביום אסור אף כאן ביום אסור דוע' בתוס' עירובין י"ז ב' בהא דילפינן שם בגמרא איסור הוצאה בשבת מפסוק דפ' בשלח אל יצא איש ממקומו וקרינן אל יוציא, וכתבו התוס' דאע"פ כן אצטריך לפסוק שלפנינו ויעבירו קול במחנה משום דאצטריך חד להוצאת עני וחד להוצאת עשיר, עכ"ל, וכונתם לרמז למשנה דריש שבת פשט העני את ידו לפנים ונטל מתוכה או פשט בעה"ב את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני וכו', דאע"פ דהפעולה באה משני כחות, אפ"ה חייב כל אחד בפני עצמו, יעו"ש.
ולולא דבריהם היה אפשר לומר בצריכות שתי הדרשות לאיסור הוצאה, משום דאין הגמרא מסתפק בדרשה דאל יצא, דלבד שפשטות הכתוב איירי ביציאה שלא ילכו ללקוט המן, אך גם הגמרא רוצה לילף ענין הוצאה מפסוק דכתיב במלאכת המשכן, משום דיסוד אבות מלאכות שבשבת ילפינן ממלאכות שהיו במשכן, כמבואר בשבת מ"ט ב'. .
(שם שם)
ולולא דבריהם היה אפשר לומר בצריכות שתי הדרשות לאיסור הוצאה, משום דאין הגמרא מסתפק בדרשה דאל יצא, דלבד שפשטות הכתוב איירי ביציאה שלא ילכו ללקוט המן, אך גם הגמרא רוצה לילף ענין הוצאה מפסוק דכתיב במלאכת המשכן, משום דיסוד אבות מלאכות שבשבת ילפינן ממלאכות שהיו במשכן, כמבואר בשבת מ"ט ב'. .
(שם שם)