ואת החיה, תנא דבי ר' ישמעאל, זאת החיה, מלמד שתפס הקדוש ברוך הוא מכל מין ומין והראה לו למשה ואמר לו זאת אכול וזאת לא תאכל אפשוט דהראה לו כן כדי שיבחין בעיניו סימני טהורים וטמאים. וטעם הדיוק הוא מלשון זאת, דלשון "זה" או "זאת" מורה על הוראה באצבע, וכמו במנחות כ"ט א' ג' דברים היו קשים למשה והראה לו הקב"ה באצבע ויליף בכולם מדכתיב בהו לשון זה, ועיין לפנינו בפ' בא בפסוק בעבור זה עשה ה' לי הבאנו דוגמאות לזה.
וע' בתוס' כאן הקשו למה לא חשיב זה במנחות שם בין הדברים שנתקשה משה והראה לו הקב"ה באצבע כמש"כ, ויעו"ש מה שתרצו, אבל לדעתי הדבר פלא, דבמ"ר ר"פ בהעלותך מובא ברייתא דמנחות הנ"ל, וחשיב גם דרשה זו שלפנינו. ומה דחסר זה בגמרא נראה משום דחשיב שם שרצים דכתיב וזה לכם הטמא, כפי שיבא לפנינו בפרשה (פ' כ"ט), ומבואר בתנחומא כאן דדרשה דזאת החיה ודשרצים אחת היא, דעל ההוראה באצבע על שרצים מביא שם הפ' זאת החיה, וכ"נ האמת, דהלא הדורש שלפנינו כאן הוא תנא דבי ר' ישמעאל ובדרשה דמנחות שם הוא ג"כ תנא דבר"י. .
(חולין מ"ב א')
וע' בתוס' כאן הקשו למה לא חשיב זה במנחות שם בין הדברים שנתקשה משה והראה לו הקב"ה באצבע כמש"כ, ויעו"ש מה שתרצו, אבל לדעתי הדבר פלא, דבמ"ר ר"פ בהעלותך מובא ברייתא דמנחות הנ"ל, וחשיב גם דרשה זו שלפנינו. ומה דחסר זה בגמרא נראה משום דחשיב שם שרצים דכתיב וזה לכם הטמא, כפי שיבא לפנינו בפרשה (פ' כ"ט), ומבואר בתנחומא כאן דדרשה דזאת החיה ודשרצים אחת היא, דעל ההוראה באצבע על שרצים מביא שם הפ' זאת החיה, וכ"נ האמת, דהלא הדורש שלפנינו כאן הוא תנא דבי ר' ישמעאל ובדרשה דמנחות שם הוא ג"כ תנא דבר"י. .
(חולין מ"ב א')