כי לי בני ישראל עבדים. תניא, ר' יוחנן בן זכאי היה דורש, מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף שנרצע הוא, אמר הקב"ה, אזן ששמע על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו לפיכך ירצע רעחלכאורה לפי טעם זה היה צריך לרצע כל העובר עבירה בכלל, כמו גניבה רציחה וחילול שבת ששמעו על הר סיני. ועוד קשה כי הלא הפסוק כי לי בנ"י עבדים לא נאמר כלל על הר סיני בעשרת הדברות, ועיין בר"פ משפטים בפסוק ורצע אדוניו את אזנו כתבנו באור וישוב לזה ולזה.
. (שם כ"ב ב')
כי לי בני ישראל עבדים. אמר רב, פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, שנאמר כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים רעטוכתב מהרי"ק שורש קפ"ב דאפי' קיבל דמי שכירותו ואין בידו לשלם לבעה"ב יכול לחזור בו והמעות חובה עליו, ונראה דאיירי שבכלל ידו משגת לשלם אלא שאין לו כעת מזומן, אבל אם עני הוא שאין ידו משגת כלל לשלם בודאי אינו יכול לחזור באמצע המלאכה, משום דאל"ה לא שבקת חיי, שכל הפועלים ישתדלו להשיג מקודם דמי שכירותם, כולם או מקצתם ויחזרו בהם, ועי' בש"ך לחו"מ סי' של"ג ס"ג. –
ועיין עוד בחו"מ שם דמהאי טעמא דלי בני ישראל עבדים אסור למלמד או סופר להשכיר עצמו על זמן יותר משלש שנים בקבע משום דעד ג' שנים שם שכיר עליו כדכתיב בישעיה ט"ז בשלש שנים כשני שכיר, ומכאן ואילך יצא מתורת שכיר ונכנס לכלל עבד. ואמנם מדברי התוס' בב"מ י' א' מבואר דהיכי דמתנה שיהיה אפשר לו לחזור בתוך הזמן מותר, ובמק"א הארכנו בזה, אכן מפני שהרבה הערות מזה באו בספרי שו"ת אחרונים קצרנו בזה.
. (ב"ק קט"ז ב')