מסת נדבת ידך. מסת – מלמד שאדם מביא חובותיו מן החולין, ומאי משמע דמסת לישנא דחולין הוא, דכתיב וישם המלך אחשורש מס מגר"ל כמו דמס הוי הטלת חובה כך הלשון מסת נדבת ידך באורו הוא מחובת ידך ולא ממה שרשות בידך דהיינו מעשר שני, ועיין באות הבא.
, ומניין שאם רצה לערב מן המעשר מערב, ת"ל כאשר יברכך ה' אלהיך מדבאור הדבר, כי שני מיני קרבנות יש בחג הבאות מפני כבוד החג, האחד הוא עולת ראי' והוא קרבן חובה ואינו בא אלא מן החולין, וגם יש שלמי חגיגה שאף שחובה הם בכ"ז תכליתם רק לאכול בשר, ולכן כשיש לו מעות מעשר שני יכול להכין מהם בשר כמה שצריך לו, ובלבד שאכילה ראשונה יהיה מן החולין כדי לצאת חובת שלמי חגיגה ביחוד, וטעם הדרש ת"ל כאשר יברכך ה' – ר"ל מכל אשר יברכך. וע"ע בתוס' כאן ובזבחים נ' א' ובדרשה הבאה.
. (חגיגה ח' א')
מסת נדבת ידך. תניא, עולות במועד באות מן החולין וטופל למעשר מהר"ל כשיש לו מעות מעש"ש מותר לו ליקח מהם שלמי חגיגה ובלבד שאכילה ראשונה תהיה מן החולין כדי לצאת חובת קרבן חובה שאינו בא אלא מן החולין וכמש"כ בדרשה הקודמת, וזהו באור הלשון וטופל למעשר, כלומר שהעיקר יכול להיות מן המעשר ובלבד שטפל היינו מקצת יהיה מן החולין וכמבואר.
, מנלן, א"ר יוסי ב"ר חנינא, נאמר כאן מסת ונאמר להלן (י"ד כ"ד) כי לא תוכל שאתו, מה שאתו דלהלן מעשר אף שאתו שבכאן מעשר, ור"א אומר, נאמר כאן שמחה ונאמר להלן (י"ב י"ב) שמחה, מה להלן מעשר אף כאן מעשר, אבל כולם מן המעשר לא, מאי טעמא, נאמר כאן מסת ונאמר להלן (ס"פ מקץ) ותרב משאת בנימין, מה משאת שלהלן אחת עיקר והשאר טפלה אף מסת שבכאן אחת עיקר והשאר טפלה מושם בבנימין היה לו חלק עם כל האחים עיקר וארבעה חלקים טפל, וכלל דרשה זו היינו הך דדרשה הקודמת ובשנוי לשון וענין.
. (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ב)