קריאה במקור

קראתי בכל לב · צו · פרק 2

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
שאריות, החמצות וקדושת הזמן
2
אחת מהלכות הקורבנות היא הלכת "נותר": קורבן שלא נאכל בזמן הקצוב לאכילתו נאסר באכילה וחייב בשריפה. טווח היתר האכילה משתנה מקורבן לקורבן. שלמים נאכלים יום ולילה ויום (ויקרא ז, י"ז) אבל זבחי תודה נאכלים ליום ולילה בלבד (שם ט"ז). הלכת נותר אינה מתמקדת רק במתן תאריך תפוגה לקורבן, אלא עוסקת בעצם החובה לאכול ולא להותיר, וכן, בחובת ביעור הנותר לאחר תום התקופה הראויה לאכילה.
3
שלושת הרכיבים — חובת האכילה שמתקיימת עד לתפוגה, החובה לשרוף את הנותר ואיסור האכילה שלאחר התפוגה — הם רכיבים המשלימים זה את זה. התוצאה הסופית שלהם היא שהחגיגה חייבת להתקיים, והיא חייבת להתקיים סמוך להקרבה ואינה יכולה להידחות, החסכנות וההתחשבנות לא יועילו כיוון שמנות הבשר הקיימות חייבות להתחסל והשעון מתקתק.
4
בחמץ ישנו אלמנט דומה. אכילת הלחם על מוצריו השונים מותרת כל עוד לא הגיע סוף זמן אכילת חמץ. עד אז חל עליו איסור השחתה כמו על כל דבר מאכל, ומאותו רגע קמה המצווה להשביתו. ר' יהודה הסיק מן ההשוואה הזו את החיוב להשבית את החמץ דווקא בשריפה. כשם שמשביתים את הנותר מן הקורבן בשריפה, כך משביתים את החמץ דווקא בשריפה (פסחים כח ע"א).
5
את האנאלוגיה שנובעת מדברי ר' יהודה ניתן להרחיב ביחס לשלושת הרכיבים הללו שבקורבן. ראשית — הערך החשוב שבכולם: קדושת האכילה. כשם שאכילת הקורבן היא בגדר חובה ומצווה והאדם מתקדש בה, כך גם אכילת החמץ. קדושת הלחם היא מן המפורסמות, בוצעים על לחם משנה בשבת, ברכת המזון על אכילת לחם חשובה משאר ברכות האכילה. הלחם מבטא את היכולת של האדם להשלים את מעשה הבריאה. יחד עם זאת, ברגע שחולפת שעת הביעור משתנה מעמדו של הלחם ובאחת הוא עובר ממצב של קדושה לפיגול ולאיסור.
6
העיקרון המשותף לדין נותר ולדין חמץ, מאיר כמה חוויות קיומיות אנושיות בסיסיות:
7
ראשית, היחס לשאריות ולחפצים מיותרים שחלף זמנם. רובנו מתקשים להיפטר מחפצים ישנים שסיימו את תפקידם. חוסר היכולת להשליך מקלקל את חוויית השימוש הטובה משכיח את איכותה ומותיר אותה מאחורי שכבות אבק, תזכורת למידות גוף אחרות, לצבעים או גזרות שיצאו מן האופנה, למאכלים שהיו ויצאו מן התפריט, להשתנות הטעם. הקושי להשליך מונע גם את האפשרות להכרת הטוב, מפריע ליכולת לסגור תקופה ולפתוח חדשה, לסגור מעגל ולהתחיל מחדש כי בא מועד.
8
שונה ואחרת היא חוויית ההחמצה. העובדה שהקורבן והחמץ הופכים בן ליל לבלתי רלוונטיים, לזיכרון רחוק ומודחק, מותירה את האדם משתאה לנוכח חלוף העיתים, השתנות הטבעים והעובדה המוכחת שמה שהיה — עבר חלף מן העולם. פעמים רבות התחושה הנלווית היא של החמצה. במקרים של חמץ ושל קורבן ההחמצה היא באי־האכילה במועד. תחושה זו מתגלה גם בפרטים קטנים ויום־יומיים, למשל, כשמגלים במקרר דבר מאכל שהיה טוב בשעתו וכעת הוא מלא בעובש רק מפני ששמרו אותו עוד ועוד. תחושה זו קיימת גם ביחס לחוויות קיומיות נוספות. מצוות ביעור החמץ היא מודל המצווה עלינו לנכוח בהן, למצות אותן בשעתן.
9
ולבסוף, המושג החשוב מכולם העולה מכל אלו הוא של קדושת הזמן. מנקודת המבט של הסיום, מתקדשים הזמן וההוויה. הידיעה שיש מעשים ואיכויות שניתן למלא בהם את ההווה אבל בשעה עתידית כלשהי הם עתידים להתפוגג, מגדירה את מה שאנו מכנים "הקדושה שבזמן". הזמן מקודש מפני שיש לו התכנים המיוחדים לו שיתפוגגו עם תומו. והזמנים המקודשים הם דימוי לחיים עצמם המתקדשים מעצם העובדה שהם יבואו לידי סיום בבוא הזמן. מי שיודע שלא להותיר מזמנו, שלא להחמיץ את השעה, למלא את ימיו בתוכן הראוי להם בונה לו מקדש בתוך הזמן.
10
אבי מורי, שלום כהנא ז"ל, שהשיב נשמתו לבוראה בשבת הגדול, חינך אותנו לנצל כל רגע, ולדייק בכל מעשינו. בצוואתו הרוחנית כתב בין השאר: "ערכים ואורחות חיים שהם יקרים לי מאוד", והערך ראשון שמנה בה הוא: "דייקנות ללא פשרות: מתוך הבנה מהו ערך הזמן ביהדות" והוסיף גם "ניצול הזמן: בזבוז זמן שנוא עלי, הזמן מתת א־לוהים הגדולה ביותר — הוא בעצם החיים".
11
ויהיו דבריי אלה לעילוי נשמתו.
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Koren Edition 2022
רישיון המהדורה
CC-BY-NC
ייחוס ומקור המהדורה
http://www.sefaria.org/texts
הערות המהדורה
שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f