קריאה במקור

קראתי בכל לב · צו · פרק 3

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
כדי שלא לבייש
2
מפרשיות ההקרבה ועבודת המקדש שבפרשתנו ניתן ללמוד לא מעט מוסר. אחד מעקרונות המוסר הנלמדים מן הפרשה עוסק בשאיפה שלא לבייש. "בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי ה' קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא" (ו', יח). וכך למדו במסכת סוטה:
3
אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:
מפני מה תיקנו תפלה בלחש?
שלא לבייש את עוברי עבירה,
שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה
(סוטה לב ע"ב).
4
כמובן, הייחוד בפרשייה זו הוא בכך שמדובר בחוטאים. גם לחוטאים יש זכות לפרטיות ולכבוד. על כן, קורבנות החטאת והעולה שניהם מוקרבים על אותו המזבח ואיש מן העומדים בתור אינו יכול לנחש את טיבו של הקורבן שמקריב זולתו.
5
בגמרא מציינים שפרטי הלכות החטאת שונים מפרטי הלכות העולה, ועל כן, אפשר להבחין בהבדלים ועל פיהם לזהות את סוג הקורבן. למשל, דם החטאת נזרק למעלה, ודם העולה נזרק למטה. חטאת מובאת מן הנקבה ועולה מן הזכר. אך הגמרא מבארת שמין הכבשה המובאת מכוסה ואינו גלוי לעין כול. וזריקת הדם אינה נראית אלא לכהנים, כך שבכל זאת נשמרת הצנעה בין מקריב לרעהו.
6
ניתן ללמוד מכאן שעל הכהנים חלה חובת החיסיון באשר לקורבנות המוקרבים על ידם ויש איסור לפרסם את סיבת הבאתם. אומנם, לחטאת ניתן להביא שעירה במקום כבשה, אך כיוון שהבחירה היא בידי החוטא, אזי אם בחר בשעירה, הרי שהוא עצמו בחר לפרסם את חטאו. החובה להביא שעירה לחטאת היא רק של עובד עבודה זרה בשוגג, ושם הבושה היא חלק מן הכפרה.
7
יצירת אחידות כדי להימנע מלבייש הוא עיקרון המופיע גם במסכת תענית, המשנה מתארת כיצד היו בנות ירושלים יוצאות לחולל בכרמים כדי למצוא לעצמן שידוך כשהן לבושות בכלי (בגדי) לבן שאולים, כדי שלא לבייש את מי שאין לה (תענית פ"ד מ"ז).
8
באותו אופן, במסכת פסחים מתקיים דיון על מי שנותר בידו מבשר הפסח ועליו לשורפו, במצבים מסוימים חכמים העדיפו שישתמשו לצורך שריפה זו בעצי המערכה ולא בעצים פרטיים, כדי שלא לבייש את מי שאין לו (פסחים פב ע"א).
9
ההימנעות מלבייש אינה עיקרון מנחה בכל מקרה ומקרה. אם הביוש הוא תוצאה עקיפה לא נמנעו ממנו. חכמים קצבו את כתובתה של בתולה למאתיים זוז ואת זו של האלמנה למאה. אולם המשנה קובעת שהרוצה להוסיף לאישה, יכול להוסיף. הגמרא מדגישה שבעל יכול לתת לאשתו מתנות וכסף כרצונו, ותוספת זו הותרה במפורש על אף האפשרות שבכך יתבייש מי שאין לו. חז"ל חשבו שאין זה נכון לקבוע מודל קבוע אחד עבור מערכות היחסים בין איש לאשתו ועבור המתנות שהוא יכול לתת לה כחלק מן הנישואין ותנאיהם, גם אם יהיה מי שיחוש נחות בשל כך (כתובות נד ע"ב).
10
יש מקומות שבהם הניחו שיש צורך אקטיבי לבייש. דוגמה אחת לכך היא של אדם שרוצה לחזור בו מחוזה מכר שבו נקשר. אומנם, כל עוד מעשה הקניין לא נעשה במלואו, המוכר או הקונה יכולים לחזור בהם, אך המשנה קובעת שמי שאינו עומד בדיבורו ייפרע ממנו "מי שפרע מאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה". הגמרא מספרת על ר' חייא בר יוסף ששלמו לו סכום כסף בתמורה למלח. אולם עד שמסר את המלח, עלה ערכו ור' חייא בר יוסף ביקש לבטל את העסקה. ר' יוחנן הורה לו להשלים את המקח, או לחלופין, לקבל עליו את קללת "מי שפרע" שנאמרת על מי שאינו עומד בדיבורו. מן הגמרא מתברר שהנוסח של "מי שפרע" אינו רק הבעת מורת רוח של חכמים אלא מעשה פומבי שנעשה בבית הדין. וכמו שמסכם הרמב"ם:
11
וכיצד מקבל מי שפרע,
אוררין אותו בבית דין ואומרין,
"מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה
ומאנשי סדום ועמורה וממצרים שטבעו בים,
הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבורו",
ואחר כך יחזור הדמים (הלכות מכירה פ"ז ה"ב).
12
נראה שבעבר הייתה יכולת שליטה על מידת הביוש האפשרית והמותרת. לא כל אחד היה רשאי לצאת בחוצות ולבייש את מי שנראה לו שראוי לכך, והמקום הראשון שממנו לומדים על כך הוא בפרשתנו, כאמור. הפסוק מסתיים במילים חשובות ומשמעותיות לעניין הזה:
13
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי ה' קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא. החטאת מוקרבת במקום שבו נשחטת העולה מפני שקודש קדשים היא. מפני שמעמדה אינו נחות ממעמדה של העולה, ושמא להפך, קורבנו של החוטא מקודש אף יותר, וקודש קודשים הוא.
14
הד לכך אולי נמצא בפסוקים הללו בתהילים:
15
כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה
עוֹלָה לֹא תִרְצֶה,
זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה
לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה (תהילים נ"א, יח–יט).
16
מי שמביא קורבן, מי שליבו שבור והוא מחפש מזור לתחושת הריחוק ולהתמודדות עם הטעות, לא רק שאינו ראוי לביוש אצל הקב"ה — אלה להפך — קורבנו הוא קודש הקודשים.
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Koren Edition 2022
רישיון המהדורה
CC-BY-NC
ייחוס ומקור המהדורה
http://www.sefaria.org/texts
הערות המהדורה
שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f