והא־לוהים אינה לידו
קריאה במקור
קראתי בכל לב · משפטים · פרק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מצבו של מי שרצח אדם אחר בשגגה הוא קשה ונורא. אף שהוא לא חרג מגבולות ההתנהגות הסבירה גרמו מעשיו לאובדן נפש ועולם מלא. במקרה כזה על אף היעדר הזדון, מוטלת אחריות, גם אם מופחתת, על שכמו של הרוצח והוא נענש. הוא אינו מומת אך הוא גולה. התהייה על עצם הטלת רבב באותו אדם נענית בפסוק המתאר את דינו: "וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ". במילים פשוטות וקצרות התורה מערבת את הקב"ה כמי שסובב את מהלך העניינים, וגרם למקרה הנורא שיתרחש באופן שבו התרחש. הא־לוהים אינה לידו. וכאן הבן שואל איך הקב"ה קשור לכאן? מדוע טופלים עליו את האשמה לחוסר האחריות של הרוצח בשגגה?
מדרש האגדה ובעקבותיו הפרשנים הבינו כי המשמעות של הפסוק היא שיש כאן מהלך א־לוהי מתוכנן בקפידה. דרשתו של ריש לקיש הפכה לפירוש פשטו של הפסוק כמופיע אצל כל פרשני המקרא:
ר"ש בן לקיש פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא:
...במה הכתוב מדבר?
בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד, לזה אין עדים ולזה אין עדים, הקדוש ברוך הוא מזמינן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו, זה שהרג במזיד נהרג, וזה שהרג בשוגג גולה (מכות י ע"ב).
...במה הכתוב מדבר?
בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד, לזה אין עדים ולזה אין עדים, הקדוש ברוך הוא מזמינן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו, זה שהרג במזיד נהרג, וזה שהרג בשוגג גולה (מכות י ע"ב).
הסיפור שריש לקיש מספר מתאר כיצד הקב"ה מסבב את עולמו. רוצח במזיד שחמק מעונש מוות כי לא היו עדים, הוא זה שייהרג בשגגה. בזה ייחתם דינו על הרצח. גם מי שהרגו אינו חף מפשע. לפי דברי ריש לקיש מדובר במי שכבר הרג בשוגג פעם אחת אך לא היו עדים למקרה. כעת הקב"ה מסבב שירצח שוב בשגגה, ככל הנראה הפעם בעדים גמורים. בפעם הזו ישלם את חובו הישן לחברה. דרשתו של ריש לקיש מתייחסת לשני פסוקים, זה שבפנינו: "וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ" ופסוק נוסף מספר שמואל "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ" (שמואל א' כ"ד, יג). פסוק זה הוא ציטוט מתוך דברי דוד לשאול, לאחר שגזר את כנף מעילו בשנתו במקום להשכים ולהורגו. וטענתו של דוד בפיו:
דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא חטאתי לך ואתה צדה את נפשי לקחתה, ישפט ה' ביני ובינך ונקמני ה' ממך וידי לא תהיה בך כאשר יאמר משל הקדמני מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך... והיה ה' לדין ושפט ביני ובינך וירא וירב את ריבי וישפטני מידך (שם, יא–טו).
דוד טוען כנגד שאול שהוא רוצה להורגו במזיד, אולם דוד עצמו אינו מוכן ללכלך את ידיו בהגנה עצמית והוא קורא לקב"ה למשפט. דוד אינו מוכן לפעול אוון באשר הוא למד ממשל הקדמוני כי "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע". מהו משל הקדמוני? ריש לקיש סבור שמשל הקדמוני הוא מה שגילה לנו הקב"ה, הקדמון, בתורתו בפסוק הזה "וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ". הקב"ה גילה לנו שגם נקמה מוצדקת היא פעולה בעייתית והיא 'רשע', היא אולי נכונה אבל נגועה באכזריות. רק רשעים מתאימים למלא את התפקיד הזה. הקב"ה כביכול מוזמן לגלות לנו מיהם הרשעים שמהם יצא הרשע (ראו רש"י לפרשתנו). הרד"ק בפירושו לספר יחזקאל מוסיף שבאמת עיקר פעולתו של הקב"ה ביחס לרוצח בשגגה הוא עצם חשיפתו. הטלת הכתם על מצחו. ושעובדת היותו רוצח בשגגה נסתר מעידה עליו שהוא חי חיים אפלים, חיים של חוסר כנות ושל צביעות. עונשו אינו הגלות, עונשו הוא שכל מה שהסתיר, נחשף לאור השמש (יחזקאל י"ד). לפי הביאור הזה, פעולת ה' בעולם בדרך של מידה כנגד מידה שומרת על שיווי המשקל בעולם. ישנה מערכת מאוד עדינה של איזונים, אין פגיעה קלה שאין בצידה תגובה הולמת מדויקת. באופן הזה מתברר שדווקא במצבים לא מוסברים אנו נתקלים בגילוי א־לוהים.
דא עקא, ישנו כשל לוגי בסיפור. שכן הרוצח שרצח בשגגה בפעם הראשונה לא היה אשם במעשהו. אם כן, מדוע גלגלו משמיים שירצח בפעם הראשונה בשגגה? בשביל להצדיק את הסיפור יש לומר שרק מי שרצח בשגגה פעמיים מגיע לו לגלות. טענה כזו ודאי אינה נכונה ואינה סבירה. ואיזה מין עונש זה לרוצח בשגגה שהוא רוצח שנית בשגגה? (ראו פענח רזא לפרשה).
אולי בגלל הקשיים הללו, מובאת בגמרא דעה 'רכה' יותר, דעת רב הונא:
מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים — בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו.
מן התורה, דכתיב: לא תלך עמהם (במדבר כ"ב, יב), וכתיב: קום לך אתם (במדבר כ"ב, כ).
מן הנביאים, דכתיב: אני ה' א־להיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך (זו) תלך (ישעיהו מ"ח, יז).
מן הכתובים, דכתיב: אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן (משלי ג', לד).
מן התורה, דכתיב: לא תלך עמהם (במדבר כ"ב, יב), וכתיב: קום לך אתם (במדבר כ"ב, כ).
מן הנביאים, דכתיב: אני ה' א־להיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך (זו) תלך (ישעיהו מ"ח, יז).
מן הכתובים, דכתיב: אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן (משלי ג', לד).
רב הונא מוכיח שישנו עיקרון יסודי החוזר בתורה בנביאים ובכתובים שלפיו תת־המודע של האדם מזין את פעולותיו. אדם מוצא את עצמו תמיד במקום שאליו הוא שואף, במקום שמתאים להלך רוחו ואישיותו. אין מקרים, יש בחירה. לפי רב הונא, שקדם לפרויד, כאשר תחת ידו של אדם נשמטים דברים באופן בלתי מוסבר, פליטת פה, פליטת קולמוס, הוא מעווה את פניו בדרך מסוימת בעלת משמעות, הוא חש כי ידו הולכת מעצמה, בכל המקרים הללו האדם מגלה את עצמו. דווקא כשהוא מניח למקרה, כשהוא אינו מודע וכשהוא איננו בוחר, שם מתגלית עוצמת אישיותו ושם מתבררות כוונותיו.
האר"י הקדוש לא קרא את הפסוק על פי הטעמים ובהתעלם מן האתנחתא, הוא מציע שישנו בפסוק אחד מרמזי חודש אלול: (וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים) "אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ" (מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה). המעבר בפסוק מן הא־לוהים הנסתר שאנה לידו, אל הא־לוהים הנוכח שפונה לאדם ואומר לו "וְשַׂמְתִּי לְךָ", יוצר את התחושה שהגילוי האישי וגילוי א־לוהים מחייבים את האדם להנכיח את הקב"ה, להוציאו ממקום הסתר ולהשליטו בחייו על מנת שיוכל לתקן דרכיו.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f