"לא תאחר": חיילי בדיל וכפתורים
קריאה במקור
קראתי בכל לב · משפטים · פרק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בתורה ישנם שני איסורים שנאמרו בלשון איחור. האחד מתייחס לנדרים ולקורבנות, לתרומות ומעשרות ומתנות עניים שאסור לאחר לשלמם: "לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ".
האיסור השני נאמר בפרשתנו — "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר". אולם הפעם משמעותו של ה'איחור' היא הבאת הדברים ברצף: דבר אחר דבר.
וכך קובעת המשנה במסכת תרומות בהסתמך על הפסוק הזה:
המקדים תרומה לבכורים מעשר ראשון לתרומה ומעשר שני לראשון,
אף על פי שהוא עובר בלא תעשה מה שעשה עשוי.
שנאמר (שמות כ"ב) "מלאתך ודמעך לא תאחר" (משנה, תרומות פ"ג מ"ו).
אף על פי שהוא עובר בלא תעשה מה שעשה עשוי.
שנאמר (שמות כ"ב) "מלאתך ודמעך לא תאחר" (משנה, תרומות פ"ג מ"ו).
לפי המשנה וכך גם נפסק בסופו של דבר בשולחן ערוך (יורה דעה, שלא, כז), הפסוק בא להזהיר על סדר הפעולות הראוי להפרשת תרומות ומעשרות. מלאתך הם הביכורים והם הראשונים להפרשה ומכאן ואילך יש להפריש תרומה (הקרויה דמעך) ואחריה מעשר ראשון ולאחריה מעשר שני.
התנאים דנו במקרים שבהם בעל הבית שינה את הסדר ואפשר לכהן להקדים ולקחת את תרומת המעשר מן התבואה לפני הפרשת מעשר ראשון וכדומה.
נחלקו המנחת חינוך (ר' יוסף באב"ד) והדברי חיים (ר' חיים מצאנז, גיסו) בשאלה אם מי שהפריש הכול בבת אחת עבר על האיסור והאם העיקר הוא שלא לאחר את המוקדם אך אין סיבה למנוע את ההפרשה הבו זמנית או שיש להקפיד על הסדר ועל איחור המאוחר (ראו סיכום בדובב מישרים א, יח).
הדרישה לסדר עשויה להתפרש בכמה אופנים.
האחד הוא שיש כאן רעיון נסתר שאינו ידוע לנו, אך האיסור חושף את קיומו.
הוגו ברגמן פותח את ספרו מבוא לתורת ההיגיון בתיאור ילד שמציץ אל מסדר של טירונים, ורואה את הסדר שבו מציב אותם מפקדם, הוא שב אל חדרו ומציב את חיילי הבדיל שלו במסדר. אחותו שאין לה חיילי בדיל נוטלת כפתורים ומסדרת אותם אף היא.
ומסקנתו של הוגו מן הסיפור:
מה אנו רואים כאן? הסדר הוא צורה שאינה תלויה בתכנים המסודרים. אפשר להעבירו מן הטירונים אל חיילי הבדיל ומהם אל הכפתורים. אולם אף שהסדר אינו קשור בתכנים מסוימים, הוא חוקי בפני עצמו... הסדר קיים בפני עצמו הוא לא תלוי בדברים שאותם הוא מסדר (עמ' 13).
בהמשך לתיאורו של הוגו, ניתן להתייחס לסדר כאל צורה אידיאלית של קיום מצווה, אשר אין לה קשר לתוכן המצווה עצמה, שהוא רק המקרה שלתוכו נצוקה הדרישה לסדר: החיילים, חיילי הבדיל או הכפתורים. הסדר והצורה יש בהם כוונות נסתרות אוטופיות של תיקון רוחני. אולי משום שהקשר למצווה עצמה ולתוכנה רופף נפסק גם להלכה: "אף על פי שהוא עובר (על הסדר הרצוי) מה שעשה עשוי". בהלכה זו יש ביטוי לנתק בין מעשה ההפרשה של התרומה והביכורים לבין הסדר עצמו, שמכוון לכוונות נסתרות ונשגבות.
הסבר שני לדרישה לסדר הוא שאפשר להסתכל עליה גם באופן מהותי, כעין שאנו פוגשים בהוראת סדר פעולות החשבון. הקדמת תרגילי הכפל והחילוק לחיבור ולחיסור משנה את התוצאה של התרגיל! גם כאן, הסדר מחולל שינוי בתוצאה. השינוי והתוצאה עשויים להיות ניכרים לעין, כלומר, כיוון שההפרשות נעשות באחוזים מן התבואה, יש השלכה כמותית לשינוי סדר ההפרשה.
בנוסף, גם מן ההיבט של חשיבות המתנות הניתנות מן התבואה יש משמעות להקדמת אחת לרעותה: ביכורים אינם רק העלאת פירות בשווי כולל כזה וכזה לירושלים, אלא הם נושאים את המטען של פירות ראשונים שהבכירו וצמחו מן העמל הרב שהושקע בגידולם. ועל כן ראשוניותם צריכה להיות ניכרת גם בסדר לקיחתם.
הסבר שלישי להקפדה על הסדר במצווה זו מצוי בדברי ספר החינוך, ואלו דבריו:
משרשי המצוה, כי בהעשות הדברים על סדרן לא יבוא בהם הערבוב והטעות, וכשאינן נעשים כן יהיה הטעות נמצא בהן תמיד, ובהיות התרומות והמעשרות דבר גדול בקיום הדת, ציונו השם יתברך להזהר בהם הרבה שלא לבוא בחשבונן לידי טעות לעולם. ובשמענו טוב מזה מן המקובלים נקבל (מצווה עב).
לדברי בעל ספר החינוך, סדר הוא חשוב לצורך הוודאות והדיוק. מי שאינו מארגן את ענייניו לפי סדר קבוע או הגיוני עשוי להתבלבל, לערבב, לשנות, לחזור על עצמו ולהחמיץ את קיומה של המצווה. סדר הוא הכרחי ונחוץ דווקא בענייני תרומות ומעשרות בגלל חומרתן ומרכזיותן בהלכה לדבריו. למעשה, ספר החינוך סבור בניגוד לשתי האפשרויות הפרשניות הקודמות שהסדר הוא אמצעי ולא תכלית כשלעצמה.
האם המצווה חותרת לתיקון בעולמות אוטופיים של סדר, כשבעולם הזה הסדר הוא משני לתוכן? האם המצווה נועדה לטבוע בנו הכרה בערך הסדר ובערכו של סדר עדיפויות? או שמא, הסדר במצווה הזו הוא רק כלי ביצוע יעיל וערובה לקיום המצווה, ותו לא?
ללא ספק ערך הסדר והארגון טמון במצווה הזו, הסדר והארגון עצמם נוגעים פעמים רבות בשאלות מוסריות. כך בעת המתנה בתור או בפקק וכך בעניינים המחייבים שקיפות, כמו בעניין חלוקת תקציבים מכספי הציבור, כמו במצווה הזו. עם זאת, אין הסדר חזות הכול, יש מקום לחריגות לשני הצדדים, לאלו הפועלים סדר רוחני מצד אחד, ומן הצד השני, גם לאלו שהסדר הוא משני בחשיבותו עבורם והם מסוגלים להתעלות מעל למובנה ולבטוח ולהעז ולשנות.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f