פרידות
קריאה במקור
קראתי בכל לב · וזאת הברכה · פרק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אחת המשימות הקשות בחיים היא להיפרד. קשה לנו להיפרד מחפצים שאגרנו, גם אם הם תופסים מקום ואיננו זקוקים להם עוד. קשה להיפרד מעבודה גדולה שרצינו כל כך לסיים, אבל לא נדע איך נחיה כעת בלי המחויבות לה. קשה להיפרד מתקופה, אך בעיקר קשה להתרחק מאנשים שכה התרגלנו לנוכחותם בחיינו. חז״ל הדריכו אותנו: ״לא יפטר אדם מאצל רבו ולא מאצל חברו אלא מתוך דברי תורה, שמתוך כך זוכרו״ (כלה רבתי ח, א), ומוסיפים חז״ל שהפרידה לא תיעשה מתוך שחוק או קלות ראש, צריך לתת לה את כובד הראש המתאים. הציניות ברגעים כאלו אינה במקומה גם אם היא דרך להחליק את הקושי ולחמוק מהתמודדות ישירה עם הסיטואציה (ברכות לא ע״א). במימרה זו נתנו חז״ל הד לצורך להיפרד בפועל, אך במקביל להותיר חותם בלב. חידוש דבר הלכה או עיון משותף בלימוד מחיים את דמותו של האדם שממנו אנו נאלצים להיפרד ומנציחים אותה, מזהים ומחברים אותה עם רעיונות שאין להם כיליון.
לאחרונה ליוויתי את אחת מבנותיי לשדה התעופה, התעקשתי ללוות אותה כל עוד אפשר, כדי להדחיק ולהרחיק את הצורך לומר שלום. עבור רבים קושי הפרידה גורם לכך שהם אינם מתעמתים חזיתית עם השינוי והמעבר. הם מעדיפים לקבל את המצב בלי דרמות ובלי נאומים כבדים ובכך לעקוף ולמסמס אותו. אבל חז"ל הורו לנו במסכת דרך ארץ: "לא יפטר אדם לא מאצל חבירו ולא מאצל רבו, אלא עד שיטול הימנו רשות" (מסכת דרך ארץ, פרקי בן עזאי פ"ג ה"א). את הפרידה צריך לציין, לעמוד מולה ולהתעמת איתה, לבטא אותה ואף לקבל אישור על הצעד שעושים. ליוויתי את בתי עוד ועוד, עד שברגע מסוים היא אמרה לי: "אימא, תחתכי".
פרשת וזאת הברכה מזמנת לנו התבוננות במשה רבנו ההולך בדרך כל האדם, באופן שבו הוא מנהל את ימיו האחרונים וכיצד הוא נפרד. קשה להכביר בעוצמת הכאב שבפרידה הזאת. היא אף מבוטאת היטב בסוף הפרשה כשהתורה מציינת: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה". ובכל זאת משה אינו חומק מן המבט המפוכח והישיר אל מול הדרמה המתחוללת, לא בקלות ראש, לא בשחוק ואף לא מתוך דברים בטלים או שיחת חולין. משה מישיר מבט אל סופו הקרב, ופועל בהתאם.
במעשיו של משה ניתן לזהות רובד נוסף, לא רק של פרידה מעם ישראל ודאגה לאשר יקרה אותו לאחר לכתו, אלא גם של בניית התהליך האישי שהוא עצמו נזקק לו כדי לסיים את חייו. האתנוגרף ארנולד ואן גאפ בספרו טקסי המעבר (בתרגום לעברית) מכונן את המושג של טקסי מעבר. טקסים כאלה התקיימו ומתקיימים בכל התרבויות האנושיות, אנו מכירים את טקסי ההתבגרות (או בר מצווה ובת מצווה), טקסי נישואין (המציינים את המעבר לבית הזוג ובניית חיים עצמאיים משותפים) ועוד. לטקסים כאלה יש דפוסים קבועים שאפשר לזהות וליישם: ניתוק, עמידה על הסף ושילוב.
שלב הניתוק הוא שלב הפרידה עצמה. בפרשה שלנו משה הולך משבט לשבט (למעט שבט שמעון) ומתייחס באופן אישי לכל אחד מן השבטים ונפרד ממנו באמירות בעלות ערך הנתפסות כצוואה. הוא אינו "מחליק" את המעבר אלא מוודא שהידיעה על פרידתו הממשמשת ובאה תהיה "על השולחן" ושתהיה לה הכנה נפשית ורוחנית.
לאחר שלב הניתוק מגיע שלב העמידה על הסף. הקב"ה לוקח את משה אל הסף — נקודת הגבול בין מה שעשה לבין מה שכבר לא יוכל לעשות: הוא עולה מערבות מואב אל הר נבו, אל ראש הפסגה. המעבר הגיאופיזי הזה מסמל בפני עצמו את הניתוק מן הארץ והקירבה אל הלא נודע. שם, בהר, הקב"ה מראה לו את המקום שאליו כבר לא יגיע: ארץ ישראל, נחלת הנשארים שאליה כבר לא יוכל להיכנס. מנקודה זו הוא מתבונן על הארץ לאורכה ולרוחבה ממעוף הציפור. נקודת המבט הזאת, המסמנת את הגבול שבין המדבר לארץ, הגבול בין הנייד לקבוע ובין מה שהוא יכול לעשות ומה שכבר אינו יכול לעשות, מבטאת היטב את העמידה על הסף, בין שמיים וארץ ובין מדבר וארץ נושבת. שלב השילוב הוא החיבור הנוסף לכל מה שאינו פיזי, המוקדש לפרידה מן החומר ולהשלמה עם המוות הקרב.
פרידה נכונה אינה מקלה על האבל שלאחריה ואינה ממעיטה מהחסר הגדול, אבל היא נותנת הזדמנות לכל הצדדים להשלים את מהלך חייהם ולסגור אותו בכבוד ובאהבה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f