כי לא דבר רק הוא מכם
קריאה במקור
קראתי בכל לב · האזינו · פרק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בסיומה של פרשת האזינו משה מוסיף ומזהיר את עם ישראל להיצמד לחיים של תורה ומצוות וגם מנמק: "כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה" (דברים ל"ב, מז). המשפט "כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם" בעייתי תחבירית. אם הדבר אינו ריק, איך וכיצד הדבר קשור ומושלם באמצעות המילה "מכם"?
הנושא של המשפט, הדבר שעליו נאמר שאינו ריק — ["הוא"] אינו מבורר. ועוד יותר קשה הקביעה שהדבר הריק הזה הוא חיינו.
הפסוקים הקשים הללו עוררו פרשנים לנסות לתת פשר לצירופי המילים ולרצף הפסוקים.
שאתם אומרים ריק הוא — הוא חייכם (ספרי דברים, פיסקא מח). לפי פירוש הספרי, רומז הפסוק לכך שאנשים מסוגלים לפעמים למאוס בדבר היקר ביותר לליבם, נשמת אפם וערך חייהם. כאן מדובר בתורה ובמצוות. שהן הן נשמת אפינו. זניחת התורה כמוה כהתאבדות.
בספרי דברים במקום אחר מובא פירוש שונה. "אין לך דבר ריקם בתורה שאם תדרשנו אין בו מתן שכר בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא" (ספרי דברים, פיסקא שלו). הדוגמה המובאת בהמשך המדרש להמחשת העיקרון היא מן הפסוק: "וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע" (בראשית ל"ו, כב), ואותה תמנע הייתה פילגש לאברהם. פסוק מיותר לכאורה. מה לנו ולכל זה? אלא שמכאן יש ללמוד שתמנע העדיפה להיות פילגש לאברהם ובלבד שתדבק בעם ישראל. ומכאן ששמירת המצוות וקירבת ה' מעוררת את קנאת הגויים מסביב ואלו מבקשים להידבק בעם ישראל. המאור שבתורה עושה חשק להידבק בעם ישראל ותורתו אפילו אצל אישה רחוקה כתמנע. התורה היא המקור לחיזוק גאוות היחידה והיצמדות אליה רק תגביר את תחושת השליחות והמשמעות.
ניתן לקשור בין שני הפירושים הללו המצביעים על כך שהתעלמות מן התורה גוררת בהכרח אובדן דרך וחיפוש נתיב בריחה מחוסר המימוש בלי ידיעה שאותו הדבר המבוקש, הזהות והמשמעות נמצאים בדבר שאותו זנחנו. ומנגד, עיון בתורה מעניק משמעות וממלא אותנו בגאוות יחידה, בין אם זו מקרינה כלפי חוץ ובין אם זוהרה מגיע רק בבית פנימה. הפירושים הללו קושרים בין שאלות של זהות לבין מהותה של התורה.
אך יש פירושים שראו בלימוד התורה את מושא הפסוק. הלימוד הוא המעניק לעם ישראל את חיותו. לפי מדרש תנאים לדברים הפסוק קובע כי אין בתורה אפילו פסוק או אות שאין מקום להעמיק בהם. על כן, אין דבר ריק. אם דברי התורה נראים תפלים משמע שלא העמקנו בהם ולא ניסינו לבחון אותם היטב.
אף הירושלמי סבור שהיעד המוצב בפסוקים הללו קשור עם לימוד תורה. וכך מסופר בירושלמי:
מעשה ברבי ישבב שעמד והחליק את כל נכסיו לעניים,
שלח לו רבן גמליאל, והלא אמרו חומש מנכסיו למצות,
ורבן גמליאל לא קודם לאושא היה? (ירושלמי, פאה פ"א ה"א).
שלח לו רבן גמליאל, והלא אמרו חומש מנכסיו למצות,
ורבן גמליאל לא קודם לאושא היה? (ירושלמי, פאה פ"א ה"א).
רבי ישבב הפריז בחלוקת צדקה. בתגובה, רבן גמליאל העיר לו שבאושא הוכרע שאין לפזר לצדקה יותר מחמישית הנכסים. אבל סיפור זה על ר' ישבב ורבן גמליאל לוקה בכשל היסטורי: רבן גמליאל קדם לאושא ולא יכול היה להפנות את רבי ישבב להלכה זו שנאמרה באושא. כדי לפתור את הפלונטר ההיסטורי הזה, הירושלמי מבאר כך:
ר' יוסי בר' בון בשם ר' לוי, כך היתה הלכה בידם ושכחוה,
ועמדו השנים והסכימו על דעת הראשונים,
ללמדך שכל דבר שבית דין נותנין נפשן עליו הוא מתקיים כמה שנאמר למשה מסיני.
ועמדו השנים והסכימו על דעת הראשונים,
ללמדך שכל דבר שבית דין נותנין נפשן עליו הוא מתקיים כמה שנאמר למשה מסיני.
התירוץ להקדמת המאוחר הוא שלמעשה, כבר באושא לא התחדשה ההלכה. אלא היא נאמרה עוד קודם לכן על ידי רבן גמליאל. והעובדה שבאושא מסרו את נפשם על ההלכה, הובילה אותם לגלות רזים שנאמרו כבר בסיני.
ואתייא כיי [=וזה כההיא] דאמר רבי מנא "כי לא דבר רק הוא מכם", ואם הוא רק מכם הוא, למה שאין אתם יגיעין בתורה, כי הוא חייכם, אימתי הוא חייכם כשאתם יגיעים בו (שם).
ומכאן לביאור הפסוק שלפנינו. העיון והכורח למצוא משמעות בדברי התורה מסייעים להתגבר על חלוף הזמן ולחשוף רבדים שהוסוו בתורה משניתנה לעם ישראל. ודוק, אין הכרח לומר שכבר משה רבנו שמעם מפי הגבורה. אין הכרח לומר שחכמי כל הדורות ידעו מה שייאמר בעתיד. הכוונה היא שתחושת האחריות ללימוד התורה הופכת אותה למשמעותית בכל דור ודור. התורה מחזירה לנו אהבה ואנו מגלים בה מחדש את מה שרק בדורנו ניתן להתייגע ולגלות.
לפי הירושלמי, התורה מסבירה פנים אלינו והופכת להיות חיינו כשאנו יגעים בה. יש בתורה סגולה שבכוח לימודה אנו יכולים לשחזר בכל יום ויום את מעמד הר סיני, ולאו דווקא את הנאמר בסיני אלא את הכוח לחדש הלכות מתוך היגיעה. וכך התורה מתגלה כמקור חי ותוסס. ואם חלילה אנו מוצאים שהתורה ריקנית וחסרת משמעות אין זאת, אלא שזנחנו את חובתנו להפוך בה ולהפוך בה עד שנמצא בה את מקור חיינו. עד שנמצא כיצד היא מרפאת את מבוכות הדור. עד שנגלה כיצד חיינו משתקפים בה עם התמורות המתחוללות בכל דור.
בחסידות הצליחו לקשור בדרך דרשנית יפה (החלפה בין רֵק לרַק) בין שאלות הזהות לבין דרישת התורה וראו בשניהם דבר אחד שתורם להעצמתו של עם ישראל.
וזה פירוש כי לא דבר רק הוא מכם.
כי התורה הוא רק מכם — משורש נשמתם אשר עמדו בהר סיני.
וכן כל הדורות יש בהם שורש הנשמות שקבלו אז התורה במעמד הר סיני
(תפארת שלמה, מועדים, שבועות, לר' שלמה רבינוביץ, תלמיד החוזה מלובלין והיהודי הקדוש מפשיסחא).
כי התורה הוא רק מכם — משורש נשמתם אשר עמדו בהר סיני.
וכן כל הדורות יש בהם שורש הנשמות שקבלו אז התורה במעמד הר סיני
(תפארת שלמה, מועדים, שבועות, לר' שלמה רבינוביץ, תלמיד החוזה מלובלין והיהודי הקדוש מפשיסחא).
בתורה ניתן למצוא את מקור נשמתו של כל יהודי ויהודי. חיפוש הזהות ומקור ההזדהות של כל אחד ואחד מעם ישראל נעשה באמצעות חיבור לשורשו הטמון בתורה. לכל אחד אות בספר התורה אשר ממתין לו ואך ורק לו, ורק הוא יכול לחשוף את הגנוז בו מאז מעמד הר סיני. זהותו של כל יהודי ויהודי טמונה ביכולת שלו להוציא מן הכוח אל הפועל את האות הריקה ממנו — את האות שממתינה לגילויו.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f