"ויבא יוסף את דבתם רעה"
קריאה במקור
קראתי בכל לב · וישב · פרק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
יוסף מביא לאביו את דבתם של אחיו רעה. חז"ל קושרים את התנהלותו זו להיותו נער:
"יוסף בן שבע עשרה שנה״ וכו', ואת אמר והוא נער? אלא שהיה עושה מעשה נערות, נתלה בעקיבו מתקן בשערו, היה רועה ויבא יוסף את דבתם רעה (בראשית רבה, פד).
המדרש מצייר לנו את יוסף כפרחח. הוא עסוק בדברים שעוסקים בהם בני הטיפש־עשרה, בטיפוח מראהו ומעמדו החברתי, על כן הוא מתנשא על אחיו בהביאו את דיבתם לפני אביו. הוא גם מתרועע עם בני השפחות ומורד בכך בהיררכייה המקובלת בבית אביו. התנהגותו זו אולי אינה תואמת את גילו. אבל הולמת את מקומו במשפחה ומצבו האישי: הפינוק שהוא זוכה לו מאביו הן כבן האישה האהובה והן כיתום צעיר. כך על פי המדרש.
ניתן להסביר את התנהגותו של יוסף גם בדרך אחרת. הפרשה שלנו פותחת בהתנחלותו של יעקב בארץ כנען. לכאורה, יעקב מגיע לאחר התלאות המרובות אל המנוחה ואל הנחלה, אל התחנה האחרונה בדרכו שהחלה לפני למעלה מעשרים שנה. מצבו התייצב: צילו של עשיו סר מעליו, משפחתו הענפה והמרשימה מתאקלמת בארץ אבותיו ואפילו את אביו כבר פגש. אך בה בעת, מתחילות גם הצרות להתרגש עליו. "ביקש יעקב לישב בשלווה — קפץ עליו רוגזו של יוסף". הגמרא בסנהדרין מציעה שהמילה "וישב" היא רמז 'אפי מוקדם' לכך שאנו עומדים בפני פרשייה מצערת. "אין וישב אלא לשון צער" (סנהדרין קו ע"א). כך הוא בפתיחה: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב" (במדבר כ"ה), וכך הוא בפרשייה: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן... וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת" (בראשית מ״ז), וכך הוא בתיאור שבספר מלכים: "וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ" (מלכים א' ה', ה), ובהמשך חטאי שלמה ופיצול המלוכה.
העיקרון שעומד ביסוד המדרש הזה הוא שלישיבה הנינוחה יש מחיר. התיישבות היא אומנם משאת נפש של הרבה אנשים. רבים ממתינים לרגע שבו יוכלו להרים רגלים לנוח ולהנות מפירות מעשיהם לרוות קצת נחת מהמשפחה המורחבת ולעשות כל מה שנחשב למיותר ולמותרות בימים עמוסים במיוחד. אבל הדינאמיות והפעלתנות מסייעים מאוד בידי האדם למלא את החלל הפנוי. למצות את יכולותיו, להגשים חלומות להיות בר שיח ולחוש את דופק החיים.
סיפור הצער שבישיבת יעקב נפתח בתיאור של יוסף המביא את דיבתם של אחיו רעה אל אביהם. זוהי ההתפתחות הראשונה הנזכרת מפורשות בפרשה. וכאן ישנה הצבעה על נקודה מעניינת. משפחה, קהילה ועם הנמצאים במצבי לחץ מלוכדים סביב מטרה ואידיאולוגיה. מצוקה, בדרך כלל, מפתחת מאוד את יכולת החשיבה. היא מעוררת לדיון ולליבון מתמיד של העקרונות המנחים. היא מסייעת בחידוד מתחים על רקע השקפתי ומושכת את האדם להיות טרוד בשאלות של עיצוב מדיניות והשקפת עולם.
כשהמצב הוא של שקט ורגיעה, השאלות העקרוניות נעלמות, במצב כזה כל אחד שוקע בהישגיות, במלחמת ההישרדות הפרטית שלו ובמימוש עצמי ואינדיבידואליזם. החלופה לליבון רעיוני משותף המתחייב בשעות קשות היא הרכילות והלשון הרעה.
יצירת קוד חברתי משותף לעגני ומתנשא הוא שותפות דרך מן הסוג הנמוך, במקום להתנגד לעמדותיו של האחר מדגישים את הטעויות האישיות שלו ומתכבדים בקלונו. בעולם חסר מעוף המקבילה של הדיונים הפילוסופיים והאקדמיים העמוקים היא הוצאת דיבה.
מדרש אחר מבקר את הקשבתו של יעקב לדיבה, ותולה בה את עונש הניתוק מבנו אהובו למשך עשרים ושתים שנה.
תני אליהו אומר ישמור אדם דברים בלבו שלא יבא לידי חטא ואפילו חטא הקל שבתורה, מפני שהקל הרי הוא כחמור, שבשביל דבר קל שדבר אברהם שאמר במה אדע (ט״ו, ח) ובשכר אותה תמיהה ירדו בניו למצרים. ובשכר ששמע יעקב מיוסף בנו דבתם רעה נענש עליו כל אותם כ"ב שנים (בראשית רבתי, פרשת וישב, עמוד 186).
ראיית פגמי האחר נובעת מחוסר ביטחון ומעידה בעיקר על הדובר, הזקוק לחיזוק וסיוע. אדם שיש לו חיים שלמים ומלאים אינו זקוק להיבנות על חורבנו של אחר. הדיבה שמביא יוסף מעידה על קשייו שלו. אלו מובילים בסופו של דבר לניתוק שלו מאביו שהחיים בצילו אינם מועילים להתפתחותו. היציאה לגלות והתבגרותו — התעצמותו של יוסף מאפשרים בסופו של דבר את החבירה המשותפת של האחים, והחזרה לשיח אמיתי. יוצא שהדיבה אינה רק סימפטום לריקבון. היא גם מנגנון מתוכנן, ביטוי בלתי מודע לקושי פנימי המעורר את הסביבה לאנטגוניזם שבסופו של דבר מייצר אקלים המחייב התעוררות.
וזה את דבתם רעה היה הוא מביא אותן הדברים אל אביהם,
היינו שהיה מקשר אותם לשורשן,
והבן כי כן ראיתי ושמעתי מן אדוני אבי זקני זללה"ה,
ומי ייתן לבוא למדרגה זאת באמת (דגל מחנה אפרים, בראשית וישב).
היינו שהיה מקשר אותם לשורשן,
והבן כי כן ראיתי ושמעתי מן אדוני אבי זקני זללה"ה,
ומי ייתן לבוא למדרגה זאת באמת (דגל מחנה אפרים, בראשית וישב).
בעל דגל מחנה אפרים מוסיף פן אחר — גם האחים נבנו מהדיבה, בשל נקודת האמת שהייתה בה, שבדיעבד קישרה אותן לשורשם ולתיקונם.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f