קריאה במקור

קראתי בכל לב · וישב · פרק 4

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
המלבוש היהודי — דיוקן יעקב וכתונת הפסים
2
גלגוליו של יוסף הם משל לתלאותיו של עם ישראל כולו. מי שאביו עושה לו כתונת פסים, ובוחר בו מכל בניו — נסחר בשוק כאח רון העבדים, עובר מיד ליד, ומושלך אל הבור בעוונות שלא ביצע. תלוי בחסדי שרים ורוזנים, אך גם מנהל את העולם באשר הוא שם.
3
בתקופת החשיכה הגדולה של הדור הקודם היוותה דמותו של יוסף מקור השראה לא אכזב לדרשות. בספרו משנה שכיר כותב הרב טייכטל כי נתחדש לו חידוש בסיפורו של יוסף. הרב טייכטל למד בישיבת פרשבורג והיה מקורב לאדמו"ר ממונקאטש וקרוב לדעותיו הקיצוניות. במהלך מלחמת העולם השנייה החל לעסוק בענייני השקפה וכתב את ספרו הידוע אם הבנים שמחה. כשהחלה השמדת יהודי הונגריה, נתפס בנתיב בריחתו ונרצח בדרך לאושוויץ בשנת 1944. הרב טייכטל מספר כי בצוק העיתים נאלץ להסיר את הבגדים שצביינו אותו כיהודי, לשנות את חזותו ולמחות את רושם יהדותו כלפי חוץ. לפתע, כשהוא מוצא את עצמו בבגדים זרים, מצא הרב נקודה של הזדהות עם יוסף שכתונת הפסים הוסרה ממנו והוא נאלץ להתגולל בבגדים שאינם מבטאים את זהותו ואינם הולמים את אישיותו.
4
וכך מתאר הרב טייכטל את החוויה האישית של יוסף בהגיעו לביתו באותו יום שבו תפסה אותו אשת פוטיפר. בדמיונו של הרב, הבית הוא בית המדרש, אליו יוסף מגיע כדי לעשות "מלאכתו" כלומר, ללמוד תורה בשקידה כפי שהיה רגיל בבית אביו.
5
אבל בעת שישב ללמוד לא מצא עצמו בנכונה, כי חשב בלבו על צורתו של כעת שהיה מוכרח מחמת הגלות לפשוט מעליו צורה היהודית ודמות דיוקנו של אביו וללבוש צורה מצרית.
דהיינו שכבר הפשיטו ממנו הטלית של תלמיד חכם היא הכתונת פסים שעשה לו אביו, וגם סלסל בשערו כדרך המצרים, וגם הפאות היה מוכרח לגזוז.
באותו רגע כשיוסף חש כלוא בבגדיו החדשים ובתפאורה הכללית המחודשת שהוא נושא על עצמו. ובחוסר הנוחיות ובהיעדר משכנו המוכר הוא זועק לקב"ה "הכר נא אם כתונת בנך היא אם לא".
וזה שאמרו חז"ל ונראה לו דמות דיוקנו של אביו, כלומר שהצטער בעת הזאת שישב ללמוד תורתינו הקדושה בישיבה, שחסר לו דמות דיוקנו של אביו [הצורה היהודית]... ועל כן היה כמתרעם על גורלו המר.
6
ומספר הרב טייכטל בהקשר זה סיפור נפלא על רבה של חוסט שהלך ברחובות חוסט בזמן מלחמת העולם הראשונה ועבר ליד כת של שבויים מרוסיה שטיטאו את הרחובות. אחד מהם פנה לרב בנימוס ובכבוד והצדיק את התנהגותו בכך שהוא חולק כבוד ל"מרא דאתרא". מתוך שיחתם התברר שאותו שבוי היה רב של עיר במולדתו. רבה של חוסט פעל לשחרורו ולאחר מכן קירבו אליו והזמינו לדרוש בבית הכנסת. בית הכנסת התמלא עד אפס מקום מהתרגשות לשמע הסיפור שמאחורי הרב שהוזמן לדרוש. הרב השבוי הגיע לדרוש בבית הכנסת, אך התעקש לדרוש במדי השבוי שבידיו. בבואו לפני ארון הקודש פתח ואמר "רבונו של עולם הכר נא הכתונת בנך היא אם לא", ובאמרו זאת בקול מר וצורח אחז בידו בלבושיו השבויים ואמר: "האם זה לכבודך רבונו של עולם הלבוש הזה שאני לבוש בו???" ולא היה צריך לומר יותר, וכל העם געו בבכי מתוך התרגשות עצומה (משנה שכיר, פרשת וישב).
7
נקודת האחיזה של הגעגוע של היהודי השבוי הזה היא דמות הדיוקן ה'יעקובי', כלומר המראה היהודי הטיפוסי, שנגזל ממנו, ודווקא את חסרונו הוא מבקש לשמר, כדי לזכור מי הוא. אותו השבוי הרוסי התגלם בדמותו של יוסף הצדיק, שנפל לבור השבי, ומשם הוא זועק אל א־לוהיו בלשונם של האחים — ומהפך אותה — הכר נא את הכתונת הזאת.
8
אם נחזור לסיפור ההשראה של הרב טייכטל ולמדרש המהווה לו מקור נראה שניתן להסביר את העניין בדרך אחרת. התורה מספרת שיוסף מגיע לבית אדוניו פוטיפר לעשות את מלאכתו. המדרש מפרש את סיבת בואו ואת מהותה של המלאכה אותה ביקש לעשות בבית אדוניו בשני אופנים הפוכים. ההצעה הראשונה היא לומר שהגיע לעבודה היום־יומית הרגילה. וההצעה השנייה היא לומר שהוא בא על מנת לחטוא עם אשת פוטיפר וניצל מן החטא ברגע האחרון בזכות דמות דיוקנו של אביו שנראתה אליו.
9
ויבא הביתה. לחשוב חשבונות של רבו:
ד"א מלמד שבא לשכב עמה וזימן לו הקדוש ברוך הוא דמות דיוקנו של אביו (מדרש אגדה, וישב).
10
לפי הדרשה השנייה, טלטלות הגלות ואובדן סימני ההיכר החיצוניים אצל יוסף היו ביטוי לריחוק הנפשי שנוצר בתהליך איטי מתוך היטמעות בתרבות המקומית. ההיזכרות בדמות האב היא דרך (מיידית, דרמטית) להיזכר ליישר ולכוונן בעזרתה את המחשבה הפנימית. אין דרך אחרת להיזכר במכלול רב של פרטים אם לא דרך דמות אחת ומודל אנושי המרכזים בתוכם שלל היבטים בעלי משמעות. נקודת מבטה של הדמות הזו — של יעקב — מאירה את הדרך ליוסף, מאפשרת בחירה נכונה ומונעת נפילה למקומות זרים.
11
מנקודת מבטנו הדואבת, אך גם מנוחמת מעט, ניתן לומר שלעיתים נחוץ גם קילוף המלבושים. נדרשת חזרה למצב הבראשיתי על מנת לאפשר לאדם לברר את נקודות היסוד — את שורשי דמות דיוקנו של אביו, על מנת שיוכל לשוב ולחדשה בלבושים חדשים חיצוניים ומהותיים.
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Koren Edition 2022
רישיון המהדורה
CC-BY-NC
ייחוס ומקור המהדורה
http://www.sefaria.org/texts
הערות המהדורה
שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f