ויענך וירעיבך ויאכילך את המן
קריאה במקור
קראתי בכל לב · עקב · פרק 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
המן נזכר בפרשתנו כחלק מסיפור תקופת החיים במדבר. תיאור המן נעשה בדרך לא מחמיאה ואף מתמיהה: "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן" (דברים ח', ג). המן מתואר כאן כמאכל שיש בו משום עינוי ובאכילתו חוסר סיפוק ורעב מתמשך. התמיהה מתגברת כשנזכרים בתיאורי המן המרגשים ביחס לטעמו: "וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ" (שמות ט"ז, לא), וביחס למידתו: "אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ" (שם, טז).
המדרש בקהלת רבה מתקשה אף הוא בהבנת כוונתו של משה בדבריו הביקורתיים על המן:
ר' חנניה ור' יונתן שאלון למנחם טלמיא...
מהו דין (דברים ח) "ויענך וירעיבך"?
וכי מאכל רעבון נתן להם הקב"ה המן לישראל?
מה עשה? הביא לפניו ב' קשואין אחת שלימה ואחת שבורה,
אמר הדא שלימתא היא בכמה?
אמר לו: בתרין מנה,
והדא תבירא בכמה?
אמר לו: בחד מנה,
אמר לון: לית טופא דהדא דהיא מתעביד בהדא [=אמר להם לא דומה כשם שהוא מתהנה מן הטעם כך הוא נהנה מן הראיה] (קהלת רבה, ה).
מהו דין (דברים ח) "ויענך וירעיבך"?
וכי מאכל רעבון נתן להם הקב"ה המן לישראל?
מה עשה? הביא לפניו ב' קשואין אחת שלימה ואחת שבורה,
אמר הדא שלימתא היא בכמה?
אמר לו: בתרין מנה,
והדא תבירא בכמה?
אמר לו: בחד מנה,
אמר לון: לית טופא דהדא דהיא מתעביד בהדא [=אמר להם לא דומה כשם שהוא מתהנה מן הטעם כך הוא נהנה מן הראיה] (קהלת רבה, ה).
לפי המדרש כמענה לקושיית התלמידים על הפסוק "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן" (דברים ח', ג) משיב מנחם טלמיא שאכן, יש חיסרון למן — מראהו. הוא מביא לשם המחשה שני קישואים, האחד שלם והאחד חצוי, ומציב בפני השואלים את שאלת הערך של הקישוא השלם לעומת החצוי. השואלים סבורים שקישוא חצוי שווה מחצית מקישוא שלם. אולם מנחם מתקן אותם והבהיר להם שלא רק הכמות קובעת אלא גם המראה החיצוני. "אדם אוכל עם העיניים", וגם אם טעמו של חצי קישוא אינו שונה מטעמו של קישוא שלם, שהרי קישוא נאכל למקוטעין ולא בשלמותו, יש הבדל במידת ההנאה. מראה לא אסתטי שאינו מושך את העין פוגם בטעמו של המאכל. האכילה בכללותה ואף תחושת השובע, מושפעת מהחושים כולם. על כן, לפי המדרש, יצחק אומר "ועשה לי מטעמים" מפני שמפאת שכבדו עיניו הוא הפסיק ליהנות מן הראייה והמאכלים הפכו עבורו למטעמים בלבד: רק חוש הטעם היה מעורב באכילתו ולא חושים נוספים. ורב יוסף (שהיה עיוור בעצמו) מלמד "מכאן לסומין שאוכלין ואינן שבעין" (יומא עד ע"ב). ואביי קבע מכאן הדרכה מעשית לאדם שיש לו סעודה לא יאכלנה אלא ביום, כלומר בשעות האור. בשעות אלה מגיע המזון למיצויו המקסימלי, הרב־חושי.
בהמשך המדרש מובאים גם דברי ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא:
שלשה דברים נאמרו בגואי התאנה, טוב למאכל ויפה לעינים ומוסיף חכמה,
ושלשתן בפסוק אחד (בראשית ג'):
"ותרא האשה כי טוב העץ למאכל" מכאן שהוא טוב למאכל,
"וכי תאוה הוא לעינים" מכאן שהוא יפה לעינים,
"ונחמד העץ להשכיל" מכאן שהוא מוסיף חכמה...
ושלשתן בפסוק אחד (בראשית ג'):
"ותרא האשה כי טוב העץ למאכל" מכאן שהוא טוב למאכל,
"וכי תאוה הוא לעינים" מכאן שהוא יפה לעינים,
"ונחמד העץ להשכיל" מכאן שהוא מוסיף חכמה...
המדרש חוזר מן המן אל פרי עץ הדעת. סגולותיו של פרי עץ הדעת לא היו רק בטעמו או בגודלו אלא בכך שהיה תאווה לעיניים. בהפניית תשומת הלב לפסוקים המתארים את פרי עץ הדעת נוסף אלמנט נוסף המדגיש את החסר במן. לא רק החוויה החושית שבאכילה פגומה אלא גם היעדר המשיכה והתאווה לו שהרי "על מה שהעין רואה — הלב חומד" (במדבר רבה, י). ההשוואה מחמירה לנוכח ההבנה שהמן רחוק מלהיות הפרי המושלם, פרי גן העדן.
האסתטיקה והיופי, הגדרתם והבנתם העסיקו מאוד את חכמי הפילוסופיה מקדמת דנא. באשר מדובר בחוויה שאינה ניתנת להגדרה באמצעים רציונליים. הניסיון לברר את משמעות היופי בכלים רציונליים נדון לכישלון. זו הייתה טעותם של אלו שסברו ששני חצאי קישוא זהים בערכם לקישוא אחד שלם. רציונלית אין סיבה להבחין בין שני אלו. המושג של היופי קשור לממד אחר — ממד של חשק ורצון. זהו המקום שבו ליבו של האדם חפץ ומשתוקק. המשיכה אל היפה היא כה יסודית עד שמחקרים מראים שאהבה לילד תלויה הרבה פעמים במראהו, וכי הטבע עושה שימוש אבולוציוני במראה החיצוני: בעלי חיים ופרחים מושכים תשומת לב וכך מתרבים.
בדור האחרון מושגי היופי והאסתטיקה נקשרים לא רק עם הרצון והבחירה אלא גם עם היבטים צרכניים תרבותיים. כדי לייצר מוצר צריכה צריך לעמול לעצבו ולמתגו עם היפה וה"נכון" (אנשים קונים ג'ינס כי הוא הופך אותם לצעירים). כוחות השוק עושים שימוש בגירוי שיוצר היופי כדי למשוך כמה שיותר לקוחות וכדי לשכנע אנשים לרכוש מוצר שאולי אינו דרוש להם. וסוחרים ממולחים מוכרים כל דבר באריזות מעוצבות כי אנשים קונים את האריזה. תרבות הצריכה חידדה שיש שתי רמות של אסתטיקה זו של התרבות הגבוהה וזו הפופולרית והעממית. יש הבדל בין יופיים של פסלי מיכלאנג'לו או ציוריו של ליאונרדו דה וינצ'י ובין יופיים של מגפיים אופנתיים. האסתטיקה היא ערך חשוב ביהדות והתורה אינה מזלזלת בצורה החיצונית ואף החומרית של דברים. על לא מעט נשים נכתב בתורה שהיו יפות תואר, בעלי חיים בעלי מום נפסלו מהקרבה במקדש, וכך גם כהנים בעלי מום נפסלו לעבודת המקדש, בסנהדרין לא יכולים לשרת אנשים שאינם עונים להגדרת "כולך יפה רעייתי ומום אין בך". כלי המקדש נעשו מחומרים יקרים ועוד דוגמאות רבות לכך. אם כך, מדוע נחסכה מבני ישראל החוויה השלמה של אכילה במדבר? מדוע לא טרח הקב"ה גם לעצב את המן בצורה מושכת את העין ואת הלב?
התורה מבארת שהדבר נעשה "למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". בפשט הדברים נראה שהקב"ה רצה לרכז את בני ישראל בעיקר. לא להעניק להם הסחות דעת למיניהן. לתקופת המדבר תכלית מוגדרת של קירבת ה'. שלל גירויים ועיסוק בטפל לכך עשויים להיות לרועץ לעם ישראל. בתקופה הזו הוא צריך רק לשמור על חייו כדי ללמוד תורה.
המשך חכמה לפרשת קדושים כותב: "כאשר נתגבר הנפש על החומר, מטבעו משתוקק אל הרואה ואינו נראה — זה השי"ת השלם האמיתי — למקור החכמה והשלמות". דבריו יפים גם לכאן. לא השתקה או ניטרול של ה'חומר' כדי לעורר את ה'רוח' יש כאן. להפך, תשוקה גדולה אופפת את עם ישראל במדבר. הערגה לקרבת א־לוהים אף היא חוויה כלל חושית השואבת את אותן אנרגיות והמשביעה את הנפש. ויענך וירעיבך היינו לאו דווקא רעב גשמי. כל חוויית המדבר הייתה כרוכה בהשתוקקות לאינסוף, בחיים בצל הקב"ה שאין בהם שובע לעולם.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f