משמעותה של החקירה הכפולה
קריאה במקור
קראתי בכל לב · עקב · פרק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ראשית היא מציגה את השאלה האם יש ערך למצוות גם אם חלילה לא היו יהודים בעולם. האם התורה יש לה קיום עצמאי או שהיא תלויה במחויבים בה. ולהפך, האם יש מושג של יהודי שאינו שומר תורה ומצוות.
שנית, החקירה מציבה סימן שאלה על עצם קיומו של העולם. האם המצוות נבראו בשביל היהודים או שמא היהודים נבראו בשביל שיהיה מי שיקיים מצוות. האם היהודים הם כלי לשימור עולם הרעיונות הא־לוהי ומנשא לו או שעולם הרעיונות הא־לוהי יושב בתשתית קיומה של האומה, כניסוחו של רס"ג: "אומתנו אינה אומה אלא בתורותיה". מהו העיקר ומהו הטפל?
הצגת השאלה באופן הזה עשויה לטלטל כל יהודי. המחשבה שייתכן שהיהודי הוא רק כלי שרת ולא נזר הבריאה כולה עשויה להיות קשה לעיכול. כשם שקופרניקוס טלטל את האנושות בתגליתו המהפכנית שכדור הארץ אינו מרכז הגלקסיה שבה אנו חיים. אלא להפך, הוא עוד כוכב לכת במערכת שלמה, מערכת השמש. והשמש היא שעומדת במרכז העולם ולא כדור הארץ והאדם שעליו.
בדומה למצב הבלתי מוכרע שבפרשתנו, חז"ל אף הם לא קבעו מסמרות בשאלה זו. מצד אחד, סברו שהאבות קיימו את התורה מליבם (ויקרא רבה, י). משמעות הדבר הוא שהם חשבו שהמצוות קדמו ליהודי. וכי הרעיון הוא שהוליד את היהודי. ההשקפה של קדמות המצוות והתורה מנוסחת באופן נוסף במקורות חז"ל כ"הסתכל באורייתא וברא עלמא" הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם (בראשית רבה, א). לפי מאמר זה, כל העולם כולו הוא גלגול של ערכי המוסר של התורה, תרנגולת שבקעה מן הביצה. מאידך ייתכן שההצעה שלעתיד לבוא המצוות בטלות וכן הקביעה כי "לא ניתנו המצוות אלא בשביל לצרף בהם את הבריות" (בראשית רבה, מד) אוצרות בתוכן את ההשקפה ההפוכה: עם ישראל קדם למצוות והמצוות נועדו לחזק את קיומו בהקשרים ובזמנים שבהם הדבר נחוץ. ונדמה שההססנות שבתיאור, או הכפילות בו הן במקרא והן במקורות חז"ל, אינן טעות.
במקביל, אולי שווה לחשוב מחדש על המושג של "צבת בצבת עשויה". המשנה באבות אינה קובעת שהצבת הראשונה נבראה על ידי ה' ולא נוצרה בידי אדם. היא קובעת שהקב"ה טבע בבריאה את הפרדוקס. הוא ברא "צבת בצבת". הקב"ה יכול לברוא גם פרדוקסים, כולל שאלת הביצה והתרנגולת. הקב"ה ברא גם את הפרספקטיבות הסותרות. והטשטוש בפרשתנו הוא טשטוש מכוון. היהודי הוא מרכז העולם אבל הוא גם שרת של רעיון נשגב. היהודי הוא נושא הדגל אבל הדגל חשוב ממנו. וכשעם ישראל מזייף האיום באבדון הוא ממשי ומוחשי גם אם הסוף הטוב מובטח: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ".
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f