קריאה במקור

קראתי בכל לב · ויצא · פרק 5

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
גל ומצבה
2
פרידת יעקב ולבן מלווה בטקס משונה:
3
וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ.
עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה
וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ...
וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק.
וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם וַיָּלִינוּ בָּהָר (בראשית ל״א, נא–נד).
4
יעקב ולבן כורתים ברית ומבטיחים שלא לחצות את הגבול על מנת להרע זה לזה. שני העדים שהם בוחרים לאשש בעזרתם את הברית הם גל אבנים ומצבה. הבחירה בשני עדים דוממים לחלוטין, שאין להם כל יכולת לבוא ולעמת את בעלי הברית עם מחויבותם, היא בחירה תמוהה.
5
אומנם, את האפשרות לכרות ברית ולהעיד עדים שאין להם מענה לשון אנו מכירים ממקומות נוספים. יצחק כורת ברית בעניין הבארות "וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת" (בראשית כ״א, ל).
6
עוד קודם לכן הציג הקב"ה את הקשת כאות לברית בינו ובין האנושות.
7
מעשה נוסף בשני עדים שאינם אנושיים אנו מוצאים בגמרא:
8
ואמר רבי אמי: בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה,
מניין — מחולדה ובור.
ומה המאמין בחולדה ובור — כך,
המאמין בהקדוש ברוך הוא — על אחת כמה וכמה (תענית ח ע"א).
9
הסיפור על אמונה בחולדה ובור מובא ברמז ובקוד, וזוקק ביאור. רש"י משלים את החסר ומעיר שהסיפור המלא מצוי באגדה, וזהו הסיפור:
10
מעשה בבחור אחד שנתן אמונתו לריבה (בתולה) אחת שישאנה,
אמרה: מי מעיד?
והיה שם בור אחד וחולדה,
אמר הבחור: בור וחולדה עדים בדבר,
לימים עבר על אמונתו ונשא אחרת, והוליד שני בנים,
אחד נפל לבור ומת, ואחד נשכתו חולדה ומת,
אמרה לו אשתו: מה מעשה הוא זה שבנינו מתים במיתה משונה
ואמר לה: כך וכך היה המעשה.
11
הסיפור על הבור והחולדה הוא סיפור של שני עדים מעולם הדומם והחי שלימים קיבלו אחריות על עדותם ומילאו את שליחותם: העונש על הפרת הבטחת הנישואין של הנער לנערה מתגלגל בסופו של דבר על ידיהם. כמו שכתוב בתורה "יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה" (דברים י״ז, ז).
12
בפרשת האזינו מעיד עלינו הקב"ה שמיים וארץ: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי". וגם במקרה הזה העדים פעילים בענישה: "בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם?" וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם... וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ" (ספרי דברים, האזינו שו). בניגוד לבני האדם, השוכחים, מתעלמים, מתקשים לעמוד בניסיון, מוחים ומתרחקים. העדים הלא אנושיים — איתני הטבע, אבנים בורות או חיות, מייצגים נאמנות מוחלטת לקב"ה, שאינה משתנה לעולם. וכשם שהשמיים והארץ הם גם עדים וגם גורמי ענישה, כך על פי המדרש גם גל האבנים והמצבה שבפרשתנו:
13
"עד הגל הזה"
זהו שנאמר ותלחץ רגל בלעם אל הקיר,
הגל הוא הקיר,
לפי שעבר בלעם את השבועה שנשבע ליעקב,
שנאמר ״אם לא תעבור את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה״,
ובלעם זה לבן.
14
רגלו של בלעם נלחצת לקיר כדי להזכיר לו את השבועה שנשבע אבי אבותיו ליעקב שלא לפגוע בו לרעה. וכעבור דורות רבים נוספים יילחם יואב בארם נהרים בשליחות דוד המלך, ואז יצאו לקראתו בני המקום וידרשו ממנו לקיים את שבועת לבן ולהימנע ממאבק:
15
אמרו לו אתה מבני בניו של יעקב,
ואנו מבני בניו של לבן,
והרי תנאי שלהם קיים,
דכתיב ״עד הגל הזה״ (בראשית ל״א, נב),
כששמע יואב חזר אצל דוד,
אמר לו: מה אתה אומר הרי תנאו שבועת יעקב אבינו,
מיד הושיבו סנהדרין שושן עדות, למדוהו ואמרו באמת כך היה,
אלא הם עברוהו תחילה (תנחומא).
16
בני יעקב, לפי המדרש הזה, נוקו משבועתו של לבן משעה שהפר אותה בלעם. ועל כן לא חבו כל חובת נאמנות לבניו ורשאים היו להילחם בהם.
17
מברית השמיים והארץ למדנו שיש חשיבות ומשמעות לזהותם הספציפית של העדים. כך למשל, מסמלים־רומזים החולדה ובור (בצורתם) לזכר ולנקבה, ורומזים בכך לברית הזוגיות (ראו גם מאמרו של אבישר הר־שפי בנושא).
18
מה משמעות זהותם של העדים — הגל והאבן — בפרשתנו?
19
בעל צרור המור (ר' אברהם סבע, המאה החמש־עשרה, ספרד־מרוקו) מציע שהגל והמצבה דומים, שניהם קורצו מאבן. ההבדל ביניהם הוא בכך שהגל נמוך והמצבה גבוהה. משמע, יש לברית רובד גלוי ויש לה רובד שפל ונסתר — הסכמה לשביתת נשק כלפי חוץ וטינה סמויה. יש בה רובד עכשווי וגלוי, ויש בה רובד גבוה הרואה למרחקים, בניו של יעקב יצטרכו לבחון כל העת את מערכת היחסים המאתגרת הזו.
20
על דבריו ניתן להוסיף עוד. מערכת היחסים של לבן עם יעקב שנפתחת בקשרי משפחה ועבודה היא מערכת בעייתית ולוחצת, יעקב עטוף וכלוא בחיבוק הדוב של המחותן לאורך כל הדרך. הפערים התרבותיים, המוסריים והדתיים בין שני האנשים ניכרים מתחילת הדרך ועד למשבר הסופי של הפרידה שבה יוצא סוף סוף יעקב מלפיתתו של לבן. הגל והמצבה מאותתים ליעקב וללבן שעליהם להיפרד איש לדרכו ולהעמיד חיץ ביניהם. בלעם מפר את האמון הזה כשהוא נוטל על עצמו את אומנותם של בני יעקב — הדיבור והנבואה. בני יעקב מפרים את הברית כשנוטלים על עצמם את אומנותו של לבן — כיבוש וניכוס. השאלה העומדת על הפרק היא אם ועד כמה יתמידו בני הדורות הבאים להבחין בהבדלים הללו ועד כמה יצליחו להעמיד גבול ברור בין המצבה שנבנתה לשמו של הקב"ה השומר על יעקב בדרכו, ובין גל האבנים האקראיות של לבן. שמעתי מהרב יהודה ברנדס שניתן לפרש בדרך הפוכה. המצבה מייצגת את לבן ואילו גל האבנים את יעקב. מצבה היא אבן יחידית, וגל האבנים הוא אוסף. המצבה שהייתה רצויה בימי האבות נאסרה, בניגוד למזבח שעשוי כגל אבנים "יחד שבטי ישראל" והוא מותר. המצבה היא סטטית וגאוותנית, ואילו הגל הוא דינמי, מורכב וצנוע.
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Koren Edition 2022
רישיון המהדורה
CC-BY-NC
ייחוס ומקור המהדורה
http://www.sefaria.org/texts
הערות המהדורה
שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f