קריאה במקור

קראתי בכל לב · ויגש · פרק 4

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
כי עבדך ערב את הנער
2
העירבון שנתן יהודה לאביו במטרה לשכנע אותו שיגן על בנימין ("אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ") מתממש בפרשה שלנו. המימוש הזה מאפשר להבין את מהותו של העירבון הזה ואת היתרון שלו על פני הצעת ראובן שנדחתה ("אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית").
3
בגמרא במסכת בבא בתרא קובע רב הונא שאת השעבוד של הערב להלוואה לומדים מיהודה שאמר "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ". לולא הלימוד מיהודה לא היה מקום לחייב את הערב, שהרי הוא אינו זוכה בהלוואה והוא ניטרלי לחלוטין, וקשה למצוא הצדקה לחייבו לשלם חוב של אחר שלא נהנה ממנו כלל (קעג ע"ב).
4
באותה סוגיה מפקפק רב חסדא באפשרות ללמוד מיהודה שערבות מחייבת את הערב. לדבריו, יהודה כ"ערב קבלן" היה כתובת ראשונה לגביית הערבות על בנימין, ומהותית, ההסדר שעשה עם אביו שונה במהותו ודומה יותר להלוואה מאשר לעירבון: האחים מבקשים להוריד את בנימין למצרים כדי שיוכלו לשבור להם מזון, ולשם כך יהודה "לווה" את בנימין מיעקב ומבטיח להשיבו.
5
רב חסדא בגמרא טרוד בשאלה מהו הבסיס לתוקף התחייבותם של הערבים בעסקת ממון קלאסית. אבל אנו, העסוקים בסיפור יהודה ובנימין, מעוניינים להבין את הזווית המיוחדת שלשון הערבות תורמת לסיפור שלנו, למרות שאינה משקפת את מצב הדברים הנכון ביחס לבנימין.
6
בפרשת ויגש שטר הערבות של יהודה מוגש לפירעון ומתוך הביטוי המעשי של הערבות הזו מתחדד עניינה. כשיוסף מאשים את בנימין בגנבת הגביע ומבקש להשאירו עבד במצרים יהודה מגיב ומציע ליוסף את כל האחים כעבדים ובלבד שבנימין ישוחרר. מדובר בעסקה שלכל הדעות משתלמת ליוסף. בתגובה להצעה יוסף מזדעזע וטוען לחוסר צדק משווע: מי שגנב ייענש ולא מי שלא פשע. ניתן לדמיין את חיוורון פניו של יהודה שמוצג כמי שאינו חושב צדק אלא מציע שוחד.
7
בשלב הזה יהודה ניגש ומספר את כל סיפור הורדתו למצרים של בנימין ומזכיר כי הוא אישית ערב את הנער: "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים". הצגת הערבות כעת היא תגובה לקושיית יוסף ותוכחתו. ויש בתגובה זו מענה בכמה רבדים:
8
ברובד הבסיסי, הממוני: יהודה מבאר שאולי בנימין הוא הגנב אבל יהודה הוא הערב. על כן מתבקש שבנימין יוּשב לאביו, ויהודה יממש את התחייבותו. אין כאן חוסר צדק אלא הסדר בעל תוקף משפטי.
9
להזכרת הערבות יש גם חשיבות ברובד המחשבה הפלילית: יהודה מסביר ליוסף שהמשוואה שלו שגויה. המחשבה שבנימין הוא הגנב ועל כן ישלם הוא על פשעו אינה מביאה בחשבון את התמונה הכוללת. בתמונה הכוללת מי שמשלם את המחיר הכבד הוא יעקב. בנימין אינו אדם העומד ברשות עצמו הוא ילד שעשועיו של אבא. התמונה הרחבה מלמדת שתפיסת בנימין גם היא בגדר של ענישת חפים מפשע שממנה ניסה יוסף לחמוק כביכול. דווקא "עונש נקי ומדויק" יתקיים על ידי שימוש בחלופה — ביהודה.
10
ברובד הרעיוני: ערבות אינה רק מונח הקשור לדיני הממונות ולנושא הבטוחות שיש למלווה (שזהו ההקשר הראשון שבו השתמש יהודה עצמו בסיפור תמר כשהוא מוסר לה כעירבון את החותמת והפתילים). הערבות במובנה החדש, כפי שמתבאר מן הסיפור הארוך של יהודה, המלא בפרטים מיותרים לכאורה, היא מושג רעיוני. היא תחושת ההזדהות הבסיסית עם בנימין ועם גורלו. הרלב"ג מבאר את מהות הערבות הזו, ומתוך דבריו מתבאר שהקישור באמצעות ערבות עמוק אף יותר:
11
וכמו שכשיחלה אבר מה מאברי האדם יזוק בו האדם ההוא בכללו,
כן כשיחטא איש אחד מהקבוץ ההוא יינזק בו כלל הקבוץ.
12
זהו חידוש עצום ביחס לכל מה שהכרנו בספר בראשית עד לרגע זה. ההבטחה של יהודה ליעקב היא לראות בבנימין חלק מגופו ממש, אין כאן שתי ישויות משפטיות ולא יחסי לווה-מלווה וערב, אלא גוף אחד. את מידת ההזדהות הזו מצליח יהודה להעביר ליוסף דרך הסיפור המשפחתי המכמיר לב, ועמדה זו היא שמשנה באופן דרמטי את נקודת מבטו של יוסף.
13
וברובד הרוחני: יהודה מצליח להעביר מסר עמוק יותר ליוסף. יעקב אינו האב היחיד בתמונה, כל אחד נבחן במבחן "איך אעלה אל אבי" — אביו שבשמיים. המבחן הזה מסיט הצידה את האינטרסים האישיים, ומציב במרכז נקודת מבט נקייה מחשבונות. כשיהודה מדבר על אביו הוא למעשה מבקש מיוסף לזכור את נוכחות הא־לוהים במשפט, את נוכחות האב האמיתי:
14
וזהו כי איך אעלה אל אבי,
כתיב 'ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני', היינו שאני מתכוון לצער השכינה,
העיקר מה שיהודה עורר היה על ידי שאמר 'כי איך אעלה אל אבי'
ואז הוכרח יוסף להתגלות (אמרי אמת, ויגש).
15
אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי — נוכחות א־לוהים מבארת את עוצמות הצער האנושי. העיוות המוסרי אין לו מרפא כי הוא מהווה פגיעה בעולמות עליונים. השאיפה של האדם לעולם מתוקן היא שאיפתו העמוקה לרצות את אדון הכול.
16
מושג הערבות יש בכוחו להכניס את הא־לוהות לחדר. כי הערבות לא משאירה איש לבד, כל אדם הוא חלק מהשלם הגדול. והשלם הגדול כולל את א־לוהים, את המשפט ואת הצדק המוחלט.
17
נוכחות מושג הערבות בדברי יהודה ליעקב היא קודם כל התחייבות פשוטה, אבל היא גם רעיון עמוק וחידוש עצום של יהודה שיש בכוחו להציע צדק מסוג חדש.
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Koren Edition 2022
רישיון המהדורה
CC-BY-NC
ייחוס ומקור המהדורה
http://www.sefaria.org/texts
הערות המהדורה
שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f