מחאה הלכתית
קריאה במקור
קראתי בכל לב · קרח · פרק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על חטאו של קורח נכתבו פירושים ומדרשים רבים, לכל אחד מהם דגשים שונים בהבנתו. אחד המדרשים המפרשים את מעשה קורח מובא בתנחומא. תלונתו של קורח כלפי משה לפי מדרש זה הייתה על נטילת השררה והשכר הנלווה עבור משה ועבור משפחתו:
מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל ואמרו
משה מלך, ואהרן אחיו כהן גדול, ובני אהרן סגני כהונה,
תרומה לכהן, מעשר ראשון לכהן, כ"ד מתנות לכהן.
מיד "ויקהלו על משה ועל אהרן וגו'" (תנחומא, קורח ג).
משה מלך, ואהרן אחיו כהן גדול, ובני אהרן סגני כהונה,
תרומה לכהן, מעשר ראשון לכהן, כ"ד מתנות לכהן.
מיד "ויקהלו על משה ועל אהרן וגו'" (תנחומא, קורח ג).
ניסוח מורחב של הטענה הזו נמצא במדרש תהילים:
זה קרח, שהיה מתלוצץ על משה ואהרן,
מה עשה, כינס עליהם כל הקהל, שנאמר 'ויקהל עליהם קרח את כל העדה' (במדבר ט"ז, יט), התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות,
ואמר אלמנה אחת יש בשכונתי, ועמה שני נערות יתומות,
והיה לה שדה אחת, באתה לחרוש,
אמר לה משה 'לא תחרוש בשור ובחמור יחדו' (דברים כ"ב, י),
באת לזרוע, אמר לה 'שדך לא תזרע כלאים' (ויקרא י"ט, יט)... (מדרש תהילים א', טו).
מה עשה, כינס עליהם כל הקהל, שנאמר 'ויקהל עליהם קרח את כל העדה' (במדבר ט"ז, יט), התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות,
ואמר אלמנה אחת יש בשכונתי, ועמה שני נערות יתומות,
והיה לה שדה אחת, באתה לחרוש,
אמר לה משה 'לא תחרוש בשור ובחמור יחדו' (דברים כ"ב, י),
באת לזרוע, אמר לה 'שדך לא תזרע כלאים' (ויקרא י"ט, יט)... (מדרש תהילים א', טו).
הסיפור שהפתיחה לו מובאת כאן, מספר את סיפורה של אישה אלמנה ושל מפגשה עם מצוות התורה המגבילות אותה וגורמות לה נזקים כלכליים: עם הקציר מתברר שעליה להותיר לקט שכחה ופאה, ובגורן היא מצווה לחלק תרומות ומעשר ראשון ושני. אוסף הכללים הנוקשים האלה מכריח אותה "להחליף מקצוע". היא מוכרת את השדה ומחליפה אותו בכבשים, או אז נפתחת נגדה חזית חדשה — היא מחויבת לתת את ראשית הגז לכהן, עם הולדת הבכורות לכבשים הללו עליה לתת את הבכור לכהן. כשהיא מחליטה לשוחטן לאכילה היא מתחייבת בנתינת חלקי הזרוע הלחיים והקיבה לכהן. וכשבייאושה היא מכריזה שהללו חרם — בא הכהן ונוטל הכול. שהרי כל חרם — לה' הוא. המדרש מתאר את בכיה של העלובה וחותם במשפט רועם:
אריך כדין הא בזתה עלובתא [האם נכון לבזות כך אותה עלובה?]
כלהן [וכולם] עושין ותולין בהקב"ה.
כלהן [וכולם] עושין ותולין בהקב"ה.
האצבע המאשימה מופנית כלפי הכהנים, שמנצלים את מעמדם תוך גלגול עיניים לשמיים. לשון המדרש אף רומזת לסוגיה החמורה המתייחסת למעמד הנישואין כמאפשר כסות על חטאי עריות: "וכולן מזנות ותולות [את ייחוס הבנים] בבעליהן". מעמד הכהונה לדברי קורח, הוא כסות לדבר האמיתי שהוא הבגידה בעם ועושק ממונו.
טענתו של קורח על השררה שלקחו לעצמם משה ואהרן על מנת להעשיר את אוצרם הפרטי על חשבון דלי העם המסכנים וקשי היום, ראויה לתשומת לב. שהרי לכאורה, קורח צודק. אמת נכון הוא, שזכויות היתר של הכהנים עלולות במקרים מסוימים לבלוע את כל חסכונותיה של אישה אלמנה. מה אם כן בעייתי בטענה זו, ומדוע נענש קורח?
קורח מוצג במדרש הזה כתועמלן מנוסה, כמי שיודע להציג את דבריו מן הזווית המדויקת שתיגע במאזינים. אבל התעמולה של קורח מדויקת מבחינות נוספות.
ישנן מספר תיאוריות הנוגעות לתקשורת המונים. התיאוריות המפותחות יותר מתארות שמסרים המועברים בתקשורת בצורה מוצלחת הם מסרים שמבוססים על דעת קהל חבויה, על דעות שכבר יש להן אחיזה בליבם של האנשים. תפקידה של התקשורת הוא ללבות את התחושות הראשוניות הללו, לתת להן שם, להדק אותן לכלל תובנה מסודרת ולתת להם גם כיוון ואם ניתן, אף לגבשם לכלל תלונה מסודרת.
מה שעשה קורח על פי מדרש זה נובע מהבנת המנגנון התקשורתי הזה בדיוק. קורח מתייחס למוסד החדש של האריסטוקרטיה הכוהנית ולהנהגתו של משה, ולציוויים שנחזים כמשרתים את המנגנון החדש הזה. הוא יודע שההנהגה מצויה בעמדת חולשה, כיוון שלא הביאה להישגים משמעותיים עד כה, ולהפך. תקופת המדבר נחזית כעת כאינסופית מה שיוצר את תחושת אובדן העוגן היציב שהיה במצרים, ותואם מאוד את תמונת האלמנה העשוקה והעזובה. האלמנה שבסיפור היא "הזקנה מהמסדרון" של בית החולים — כוכבת תשדירי תעמולות בחירות. הצגתה בחזית הסיפור היא רעיון מבריק. אך, הנקודה המשמעותית שאותה חורז קורח לתוך ההצגה המתוחכמת שלו, היא גיבוש היחס אל המצוות בכלל. המצוות ניתנו לעם ישראל ממש לאחרונה, והם מצויים בשלב ה"טעימות הראשונות" מן התורה הזו. עיצוב חוויית המצוות והיחס אליהן מצוי עדיין בתהליך של גיבוש, ומהווה חומר ביד היוצר בידיו של קורח. המשמעות שהוא מטעין על המצוות תוך ברירת חוויות ספציפיות והבאתן למרכז הדיון היא היותן, כביכול, כלי לחיזוק החולשה האנושית.
הכשל של קורח הוא ביחס העקרוני שלו להלכה. קורח מתייחס להלכה כאל מס שצריך לשלם. המטאפורה של המס משמשת אותו בטענותיו גם במשל וגם בנמשל. במשל: ההלכה תובעת מס: תרומות ומעשרות. ובנמשל, היא עצמה מוטלת על חיינו כמס. מס צריך לשלם, אבל אם ניתן לחמוק ממנו מה טוב. לכך נועדו רואי החשבון, הם אמורים לתכנן עבורנו את המס ולדאוג שנשלם כמה שפחות. במקביל, טוען קורח: יש ל'תכנן הלכה' כך שלא תפגע בנו. ההלכה שחלה על האלמנה בסיפור של קורח חונקת אותה. היא חודרת לכל פינה אפילה ומטילה מס לא מידתי, לא מוסרי ולא מוצדק.
ה"קורחיות" היא אימוץ נקודת המבט הזו, שלפיה היחס להלכה הוא כאל מקור חיצוני המחיל כללים מגבילים על החיים. ה'קורחיות' מאפילה על האמת שלפיה ההלכה מעצבת את החיים, נותנת מענה לשאלות של זהות, יוצקת תוכן חדש בחיים עצמם ולמעשה, לעיתים קרובות דווקא היא זו שתפתור את מצוקת אלמנה זו וחברותיה בעזרת מצוות שונות שבין אדם לחברו הקיימות בבסיסה ומגדירות את אופייה ומהותה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f