קריאה במקור

קראתי בכל לב · יתרו · פרק 3

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
לא תעלה במעלות על מזבחי
2
הפסוקים החותמים את הפרשה עוסקים במבנה המזבח. המזבח היה גבוה והכוהנים נדרשו לטפס אליו על מנת שיוכלו להקריב על גביו את הקורבנות. התורה מצווה שעליה זו לא תהיה במדרגות אלא בכבש שיאפשר עלייה רציפה: "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו" (שמות כ', כג).
3
התורה אף מוסיפה טעם לציווי זה: "אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו". אולם כבר המדרש במכילתא העיר שחששה של התורה מגילוי הערווה על המזבח אין לו בסיס לאור ציוויה המפורש על הכהנים ללבוש מכנסי בד (שמות כ"ח, מב). לכן מסיק המדרש שאין כאן אלא ציווי שלא לפסוע פסיעות גסות ורחבות בעת העלייה למזבח והוראה להלך לקראת הזביחה בפסיעות מדודות, עקב בצד אגודל, במתינות ובזהירות (מכילתא דרשב"י, יתרו כ, כג). נראה שבאופן זה פירש את הציווי גם אחד האמוראים שדעתו מובאת בירושלמי. לדעתו, הדין שיש להצמיד רגלים בתפילת העמידה נלמד מן הכהנים "שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב" (ירושלמי, ברכות פ"א ה"א). כשלמעשה, העמידה בתפילה היא מקבילתה של העלייה אל המזבח. מכאן ניתן ללמוד על מראה הפסיעות ברגלים צמודות במעלה המזבח...
4
בניגוד לתיאור הליכתם האיטית של הכוהנים על גבי המזבח, קיים התיאור במשנה במסכת יומא:
5
בראשונה, כל מי שרוצה לתרום את המזבח — תורם. ובזמן שהן מרובין — רצין ועולין בכבש, כל הקודם את חבירו בארבע אמות — זכה...
מעשה שהיו שניהם שוין ורצין ועולין בכבש, ודחף אחד מהן את חבירו ונפל ונשברה רגלו. וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה — התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס (יומא ב ע"א).
6
לפי המשנה, המאמץ לזכות במצוות תרומת המזבח היה כרוך בתחרות ריצה על כבש המזבח. הכהן שקדם להגיע במעלה ארבע אמות ראשונות של הכבש, זכה במשימה. תחרות זו פסקה לא בשל הפרת הלכות "פסיעה קטנה" אלא בשל הסכנה שנוצרה לכוהנים הלהוטים לבצע את התפקיד הנכסף. לפי דעה זו ניתן להבין את הפסוק באחת משתי דרכים: האחת — התורה אינה מצווה על פסיעות מדודות אלא אוסרת פסיעה גסה. לפי פתרון זה, אין איסור לרוץ על המזבח אלא רק להרחיב את הפסיעות (ראו: סמ"ג, לאוין רצא). אומנם, פתרון זה משונה מעט ואפשרויות הביצוע של ההוראה אינן נהירות כל צורכן. הדרך השנייה זונחת את הקריאה ההלכתית ופונה לקריאה מטאפורית. לאחר שמתברר שגילוי ערווה אינו שייך כאן מצד הלבוש והכיסוי שבהם הצטוו הכוהנים, ושהליכה עקב בצד אגודל לא עולה על הדעת עבור הכהנים הידועים בזריזותם, לא נותרת אלא האפשרות לומר שמעבר להנחיה על מבנה המזבח שלא יהיו בו מדרגות, כל שאר הפסוק אינו מכוון להוראה מעשית טכנית. ואומנם, לפי ספר החינוך, מדובר על כיוונון הלב למתינות ויראה (מצווה מא). רש"י על הפסוק הרחיק לכת יותר, ופירש את הפסוק בצורה רעיונית:
7
ואף על פי שאינו גלוי ערוה ממש... מכל מקום הרחבת הפסיעות קרוב לגלוי ערוה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון. והרי דברים קל וחומר ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן... חבירך שהוא בדמות יוצרך, ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה.
8
רש"י סבור שיש לקח חשוב בפסוק: חובת ההקפדה שלא לבזות חלה גם כאשר נשוא הביזוי אינו בן אנוש, אלא מזבח. וקל וחומר מן המזבח לסתם אדם שעשוי להתבזות. דברי רש"י מובנים יותר אם נקרא את כל הפסוק כולו באופן הזה. מי שעולה במעלות המזבח דווקא הוא מצווה שלא לבזות לא רק את מה אלא גם את מי שהוא נאלץ להסתייע בו לשם כך.
9
משנפרצו שערי דרשה, הציעו הפרשנים השונים אף הם ממרכולתם הרעיונית. בעל פנים יפות מבאר ששעת העלייה במעלות הכבוד או היראה, היא שעת מבחן עבור האדם. הוא נדרש להיות נקי כפים ובר לבב, הסביבה או הקב"ה בודקים בציציותיו, והניקיון הנדרש לסתם אדם מן השורה אינו מספק ביחס לאנשי מעלה כמותו. זו עת גילוי ערווה, האדם עומד אל מול עצמו ונדרש לתת דין וחשבון מדוקדק ביותר. מי שאינו מסוגל לעמוד במבדק החושפני הזה, אל יעלה במעלות על מזבחי (פנים יפות, שמות כ', וראו גם: תולדות יעקב יוסף, משפטים).
10
לדעת בעל שפתי צדיקים כוונת הפסוק ללמדנו להתקדם ולהתפתח בצורה תהליכית. לא לצפות לגדולה ולא להיתפס על סימוני מטרות שמעבר לגובה הנוכחי. אלא ללכת מדרגה לדרגה ולא "לדלג על ההרים" או "לקפץ על הגבעות" (שפתי צדיקים, במדבר שלח).
11
לקח נוסף מן הפסוק הוא שאין לנצל את המזבח להתגדל באמצעותו ואין להופכו לפלטפורמה לגריפת רווחים אישיים. במקום לנצל את המערכת לטובתך, היה שליח ציבור חדור אחריות לסביבה (נועם אלימלך פרשת יתרו).
12
נדמה שכל הפרשנים כולם זיהו את העלייה על המזבח כדרך הנהגה, וכל אחד מהם זיהה בהוראה שבפסוק את ההוראות המיוחדות המתייחסות אל מי שהוא מורם מעם (תרתי משמע). חובת הזהירות מפני רמיסת העם הפשוט והזלזול בצרכיו, הדרישה לטוהר מידות ברמה גבוהה יותר מזו הנדרשת לכל אדם, התאמה לתפקיד והימנעות מנשיאת עיניים לתפקידים רמים שאין להם ולא כלום עם הכישורים של מי ששואף אליהם, וכן סיגול הידיעה הפנימית הישרה הזוכרת את עובדת היותו של האדם שליח ציבור, העושה למען הציבור ללא לאות.
13
על אלו יש להוסיף את הדרישה החשובה והקשה העולה מכאן, והיא, שאומנם החיפזון וההתלהבות נחוצים, אך המעטפת החיצונית שלהם אמורה לעמוד בסתירה גמורה למה שרוחש בנפש פנימה: יראת שררה, דיוק, מתינות וחרדת קודש.
14
המצב הקרוב ביותר למעמד הזביחה וההתעלות אצל האדם הפרטי מתרחש ביום השבת. גם שם מתקיימת הסתירה הזו מצד אחד "נרוץ לקראתך" ומצד שני "פוסעים בו פסיעה קטנה". תחושת הרוממות והקדושה האופפים את השבת מחייבים את ההליכה המתונה בד בבד עם ההתלהבות.
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Koren Edition 2022
רישיון המהדורה
CC-BY-NC
ייחוס ומקור המהדורה
http://www.sefaria.org/texts
הערות המהדורה
שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f