קריאה במקור

קראתי בכל לב · יתרו · פרק 2

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
איסור נגיעה
2
לקראת מעמד הר סיני, מצווה עם ישראל על תיחומו של הר סיני ועל הגבלת הקירבה אליו:
3
וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ, כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת. לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר (שמות י"ט, יב–יג).
4
הפסוק הזה מנסח בצורה מחמירה וכביכול טרחנית, את כלל האיסורים הנוגעים להגבלת הקירבה, בתוכם לא רק איסור עליה בהר אלא אף איסור נגיעה בו. בפשטות, תפקיד איסורי הקירבה הוא יצירת אווירה של קדושה. וכי יצירת חיץ ובידול אינה מיועדת לסילוק מן הדבר בלבד, אלא יש בה פן חיובי. ההרחקה מפנה מקום לאפשרות של מעלה רוחנית עליונה.
5
המדרש במכילתא מטעים את חשיבות כל פרטי האיסור, ואת תפקידם העצמאי:
6
"והגבלת את העם". שומע אני למזרחו, ת"ל "סביב".
"לאמר" מלמד, שהותרו בזה (=הייתה התראה ואזהרה על הדבר).
"השמרו לכם", בלא תעשה.
"עלות בהר", יכול לא יעלה אבל יגע, ת"ל "ונגוע בקצהו".
יכול לא יעלה ולא יגע אבל יכנס בלקטקא [=אלונקה], ת"ל "עלות בהר ונגוע בקצהו" (מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו, מסכתא דבחדש ג).
7
לפי המדרש, המילה "סביב" באה למנוע את האפשרות לעקוף את ההר ולעלות אליו בדרך אחרת. איסור הנגיעה נוסף על איסור העלייה ועומד לעצמו. איסור העלייה אף הוא עומד לעצמו ונאסרה עלייה להר, גם כזו שאין בה מגע עם הקרקע, אלא באמצעות אלונקה (או רכב) למשל. ריבוי הפרטים, לפי המכילתא, מיתרגם לאיסורים מרובים. על פי המכילתא, איסור הנגיעה אינו סייג לאיסור העלייה. שהרי ניתן לעלות ללא מגע או לגעת ולא לעלות.
8
המהר"ל המשיך את הכיוון של המכילתא ופיתח את טענתו המרכזית של המדרש באופן אחר. הוא סבור שהפסוק מנוסח כך שימנע כל לאקונה אפשרית בחוק האוסר לגשת להר, וימנע ניצול של פרצות, כולל נגיעה בהר ולא רק בקצהו:
9
ונגוע בקצהו — אפילו בקצהו. ואין פירושו דווקא "בקצהו" הוא אסור,
אבל אם דלג ולא נגע בקצהו מותר, דאין זה שום סברא (גור אריה, שמות י"ט).
10
המהר"ל מבאר שהחיזוקים והביצורים שמצויים בפסוק נועדו לא רק להעצמת האיסור וליצירת קדושה, ולא רק למניעת פרצות, אלא אף כדי למנוע פלפול מיותר. המילים "וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ", הוא מדגיש, אין כוונתם שיש איסור נגיעה רק בקצה ההר ובשארית שטחו — הנגיעה מותרת ואם אדם ירצה לדלג על הקצה ולהגיע למקום גבוה יותר בהר, הדבר יהיה מותר. ההווה אמינא התמוהה הטמונה בפירושו של המהר"ל מגלה שהוא סבור כי האיסור מתייחס אל אנשים שמחפשים כל דרך על מנת לעקוף אותו.
11
נדמה שהמהר"ל מנסה להעיר הערה גם לגופו של חוטא. הוא שולח אותנו לבחון כנגד אילו בנים דיברה תורה בעזרת העונש המושת על החוטאים: "אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה". בעל פנים יפות (ר' פנחם הלוי הורוויץ, בעל ההפלאה) קושר בין תיאור עונש המיתה (לא להחיות) לבין דמותו של החוטא:
12
מכשפה לא תחיה. יש לפרש שינוי הלשון לא תחיה ולא אמר מות יומת... מפני שדרך המכשפים מעלימים עצמם לכישוף לבלתי המית אותם וצריך לבקש תחבולות לבל יחיו...
וכן יש לפרש בפסוק "אם בהמה אם איש לא יחיה", לפי דכתיב בתחילה השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו, דהיינו לא זו אף זו והדר כתיב כל הנוגע בהר מות יומת... דהיינו שאם עלה על ההר אי אפשר לילך אחריו לתפסו לסקלו, וצריך לבקש תחבולות להמיתו (פנים יפות שמות כב, יז).
13
הפנים יפות משווה בין המכשפה והקוסמים החייבים מיתה לבין החומקים אל הר סיני החייבים מיתה. המכשפים מעלימים את עצמם ועל כן אינם ניתנים לתפיסה בדומה לעולים בהר שאי־אפשר לתופסם מחמת האיסור לעלות בהר שמונע את המרדף. ההשוואה הראשונית היא במישור המעשי: אי־אפשר לתפוס אותם. רובד נוסף של דבריו מחייב עיון בהשוואה בין שתי דמויות המנסות להידבק בקדושה עליונה, שאומנם מעניקה להם כוח, אך זהו כוח שהושג בחטא.
14
מן המכילתא למדנו כי האיסורים הללו עומדים כל אחד לעצמו, שאין להתייחס אל מערכת האיסורים כאל מערכת המתרחבת בצורה מעגלית, שבה איסור אחד מגבה ועוטף את משנהו. ההפך הוא הנכון, יש כאן צירוף וחיבור של שני עניינים. מן המהר"ל הבנו כי הניסוח והסגנון של הפסוקים מדברים אל אדם 'מסוים' שאותו זיהתה התורה כבעייתי. מבעל פנים יפות הפקנו את ההבנה שהכישלון שכנגדו דיברה התורה קשור בהשגת קדושה בדרכים פסולות. מצירוף התובנות הללו אנו מבקשים ללמוד ולדייק מיהי הדמות שאליה כיוונה התורה, תוך שאנו מבינים שלפנינו שני איסורים הפועלים בשני מישורים שונים והמתייחסים לשני אישים, וכי ישנה הבחנה יסודית בין עליה בהר לבין נגיעה בו.
15
עלייה בהר עשויה לנבוע מבקשת קדושה 'אינסטנט', זמינה ומהירה, מתוך רצון להתבשם מאויר פסגות. הבעייתיות בשאיפה הזו היא בדילוג על התהליך. לעולֶה ברור שאין צורך במגע עם קרקעית ההר על מנת לתפוס את הקדושה.
16
לעומת זאת, נגיעה בקצה ההר יסודה בתרגום מוחשי ומוטעה של מושג הקדושה, בדומה לאנשים המבקשים לנשק את ידי רבם וסבורים שניתן למלא בכך את הצורך הרוחני, ללא עמל עצמי. הרוצים לעלות אינם רוצים לגעת והרוצים לגעת אינם אלה הרוצים לעלות. מדובר בשתי בקשות קדושה מוטעות שונות: האחת של השלת מחיצות, של רצון להיחשף אל הדבר עצמו תוך דילוג על המחויבות הנובעת מהחשיפה המבוקרת. והאחרת של קבלה לא רציונלית של מושג הקדושה. של נגיעה בה מבלי לשאת במלוא אחריותה ותביעותיה.
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Koren Edition 2022
רישיון המהדורה
CC-BY-NC
ייחוס ומקור המהדורה
http://www.sefaria.org/texts
הערות המהדורה
שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f