קריאה במקור

קראתי בכל לב · כי תשא · פרק 2

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
אולטימטום
2
משה רבנו מנהל משא ומתן קשוח עם הקב"ה על תוצאות חטא העגל. למשא ומתן זה קדם דיון שבו הציע הקב"ה לוותר על עם ישראל ותמורתו להעמיד עם מזרעו של משה: "וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל". וכך מתנהל הדיון הנוסף:
3
וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב. וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי. וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם (שמות ל"ב, לא–לד).
4
בפסוקים הללו משה פונה לקב"ה ומציב בפניו אולטימטום. או שתסלח על חטא העגל ויכופר לעם ישראל, או "מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ". הקב"ה אינו נענה לאף אחת מן האפשרויות הללו ותשובתו: "מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ... וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי".
5
מה מתרחש בדיאלוג הזה, מהו התהליך שמתואר כאן? ניתוח פרוטוקול של משאים ומתנים שייך לתחום הדעת של יישוב הסכסוכים, גישור ופישור. בתחום זה ישנן שלוש אסכולות, לכל אחת נקודת מבט שונה על המתרחש.
6
אסכולה אחת מייחסת למשא ומתן סוג של מאבק. שני הצדדים עומדים משני צידי המתרס. כל אחד מן הצדדים שואף לשלם כמה שפחות ולנגוס בחלקו וברצונותיו של האחר כמה שיותר. בסופו של דבר, שני הצדדים מפסידים. כי שניהם שילמו מחיר מסוים.
7
בדרך זו הלכו לא מעט פרשנים. כך למשל הרשב"ם פירש שמשה רבנו ראה שהקב"ה רוצה למחות את עם ישראל. לפיכך, הציע לקב"ה שתי אפשרויות: האחת — אל תמחה, והשנייה — אם אתה מוחה את עם ישראל, אני מבקש להיכלל באותה מחייה. משה מעמיד את הקב"ה במצב שבו אינו יכול לממש את מלוא רצונו, מצב של לית ברירה. לפירוש זה, תגובת הקב"ה היא תגובה מתבצרת: "מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ". הקב"ה אינו שועה למשה, ומתעקש על עמדותיו בשלמותן.
8
אסכולה אחרת מתייחסת למשא ומתן כאל סוג של שיתוף פעולה. לשני הצדדים בדרך כלל אינטרס משותף. אחד מעוניין למכור, השני לקנות. שניהם צריכים לאתר את עקרונות הבסיס שאף צד לא יוותר עליהם. לאחר שמאתרים את העקרונות ניתן גם להגיע למתווה משותף שממנו שני הצדדים יצאו מרוצים. דרך פרשנית ההולכת בקו זה נקט הרמב"ן. הרמב"ן סבר שמשה הבין שהקב"ה חפץ להעניש על חטא חמור זה. משה מזדהה מאד עם עמדתו של הקב"ה כי המחיר על החטא חייב להיגבות. כפי שמצהיר משה בפתח הדיאלוג: "אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה". לכן מסביר הרמב"ן שמשה מציע לקב"ה מתוך קבלת הנחת היסוד הזו חלופה. הוא מציע לו למחות אותו עצמו — במקום את כל העם. קורבן כלשהו צריך להיות מוקרב, ולו יהא זה אני, אומר משה: "ואם אין מחני נא תחתם מספר החיים ואסבול אני ענשם" (רמב"ן, שם). לפי הצעה זו ניתן לומר שאכן תשובת הקב"ה אינה ביטוי להתבצרות. דווקא מתוך זיהוי המגמה המשותפת של הצורך בענישה ראויה על חטא חמור כזה, הקב"ה מציע בסופו של דבר הצעה שלישית: הקב"ה לא יכלה את עם ישראל כולו, אלא יפגע בחוטאים בלבד. בכך תושג שאיפת שני הצדדים. הקב"ה יעניש, העם לא ייגדע, אך גם משה יחיה. וכך אכן מנסח אבן עזרא בפירושו: "שאמית אשר חטא לבדו, ולא כל העם" (אבן עזרא, פסוק לג). הנחת המבוקש על השולחן סייעה למקד את הצרכים המשותפים והובילה להסכמה.
9
פירוש אחר שמתיישב עם אותה אסכולה הוא פירוש הדר זקנים: משה אומר לקב"ה שאם לא ימחל לבני ישראל, כיצד ימחל למשה על שבירת הלוחות? לפי הפירוש הזה, משה ממנף את העיקרון המשותף לשני הצדדים — שהצדק צריך להיעשות וכי אין משוא פנים בדין. לכן משה מסביר לקב"ה שאם לא ימחל לעם, הוא ייאלץ להעניש גם אותו עצמו בחומרה ולמחות אותו מספרו. כיוון שהאינטרס המשותף לקב"ה ולמשה הוא גם הגינות וגם הגנה על משה, חייב להמצא פתרון שיספק את שני אלו.
10
אסכולה שלישית מניחה שבכל משא ומתן ישנם זרמים תת קרקעיים — הטיות ורצונות שלכאורה אינן קשורות כלל לנושא הנדון. המחשה לדרך מחשבה זו ישנה בסיפורו של או' הנרי על אותו זוג אביונים שכל רכושם היה שעון זהב של הבעל ושיערה הגולש והיפהפה של האישה. לכבוד יום הנישואין מכר האיש את שעון הזהב וקנה לאשתו מסרק מזהב, ואילו אשתו מכרה את שערה היפה וקנתה לבעלה שרשרת לשעונו. בדיעבד התברר שכל אחד קנה לבן זוגו מתנה שלא נזקק לה. ישנן שתי תגובות אפשריות לסיפור הזה. האחת, להצטער בצערם המשותף של בני הזוג, להביע תסכול מר על העובדה שכעת כל אחד מהם נותר חסר את הדבר היקר לליבו ובתמורה רכש דבר שאין לו שימוש. אולם ניתן להבחין שיש גם אושר גדול בסיפור הזה. רק בדרך זו יכולים היו שני בני הזוג להביע את גודל עוצם אהבתם המשותפת. את זה הרוויחו שניהם. הנה מתברר שלעיתים מעבר למקח עצמו ישנם רווחים המשניים לעצם הדבר עצמו. לעיתים זיהוי נטיות הלב הללו הוא הפתרון.
11
גם בסיפור שלנו, ישנו עניין נוסף המונח על הכף. בעורף הדיון על כיליונו או אי־כיליונו של עם ישראל ועל היכולת או היעדר היכולת להמיר את הגזרה או לבטלה, מתקיים פחד עצום של משה, כפי שמתואר בדברי הרשב"ם:
12
ואם לא מחני נא מספרך אשר כתבת, מספר זה שלא ייזכר שמי בו, כי כבר אמרתי להם בשמך במצרים שתביאם לארץ... (רשב"ם, שמות ל"ד, שם).
13
הצעת משה למחות את שמו חושפת את העובדה הפשוטה שסיום עגום כזה יבייש אותו באופן נורא. שהוא לא יוכל לשאת את ראשו ולהביט במראה אם יתברר שכל הניסים והנפלאות במצרים יסתיימו במוות טרגי ובעונש קולקטיבי כעבור חודשים ספורים. "כי כבר אמרתי להם בשמך". בעיה זו אינה רק שמו הטוב של משה. "אמרתי להם בשמך", גם אמינותו של הקב"ה תלויה בכך. הצדק נדרש, אך המטרה הגדולה של גילוי שם ה' בעולם תיפגע.
14
בתשובה לטיעון זה משיב הקב"ה שאכן, החטא לא יכופר. אולם העונש יידחה "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי". עם ישראל גם לא ייענש בבת אחת, ובצורה מיידית. כך ינצל משה מגזרת הבושה והקב"ה מחילול שמו:
15
מה שדברתי לך אעשה לכבודך, אבל לא אשא חטאתם, כי ביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם, אפקוד אותו עליהם אחרי בואם אל הארץ, וזה רמז לעת שיגלו ממנה, או למה שאמרו רבותינו (סנהדרין קב ע"א) שאין לך פורענות שאין בה אוקיא מעון העגל (רמב"ן, שם; וראו גם: כלי יקר).
16
הפירוש מתיישב עם הדומיננטיות של המילה "ועתה", החוזרת וחורזת את הדיאלוג והמניחה את מושג המיידיות על שולחן המשא ומתן. דחיית התוצאות וההישגים היא לעיתים הרפואה למכאובי הצדדים.
17
גם פירושו של הבעל שם טוב מאיר זווית השייכת לרחשי הלב ולא לעצם הפעולות שעל הפרק. לדבריו, משה מבין שצדיק אינו בעמדה של אדם פרטי, הוא נושא בעול הדור. הוא גם במובנים מסוימים האחראי על הדור ותהפוכותיו. משה מניח את צווארו לשחיטה כי הוא חש רגשי אשם, כי הוא מאמין שיש בחטא שיקוף של כשל אישי שלו. הקב"ה משיב לו "לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם". אתה המנהיג והם אלה שחטאו. הקב"ה אף הוא אינו מוכן לשלם את המחיר של כישלון הנהגה. מן האופן השלישי הזה בוקעת ועולה תובנה חזקה המאירה לא רק את שיתוף הפעולה החשוב בין עם ישראל והקב"ה, בבחינת 'אני לדודי ודודי לי', אלא גם את שותפות הגורל שישנה ביניהם, הם תלויים בו, והוא, כביכול, תלוי בהם להאדרת שמו בעולם.
18
משאים ומתנים מתקיימים לא רק במישור הפוליטי, הם גם שייכים לעולם הדתי, לעולם של תפילה ובקשה. בעולם זה יש לבחון ולברר האם אנו נוקטים באקט כוחני ובהתרסה כלפי שמיא, האם אנו מצויים בתודעת מעשה של ריצוי, או שאנו מצויים בתהליך של הצגת צדדי החיוב שבנו, אלו שהקב"ה חפץ בהם.
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Koren Edition 2022
רישיון המהדורה
CC-BY-NC
ייחוס ומקור המהדורה
http://www.sefaria.org/texts
הערות המהדורה
שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f