איצטלות של טבע, של נס ושל תחפושת
קריאה במקור
קראתי בכל לב · כי תשא · פרק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
הציווי על עלייה לרגל במועדים אינו מופיע רק בפרשת כי תשא, אולם בפרשת כי תשא הוא נושא אופי ייחודי. שם מובאת תוספת הבטחה מאת ה':
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבוּלֶךָ וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה (ל"ד, כג–כד).
כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבוּלֶךָ וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה (ל"ד, כג–כד).
הקב"ה מבטיח שבזכות מצוות העלייה לרגל — ועל אף עזיבת הגברים את ביתם למען עלות בית ה', "לֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ". השאלה כיצד זה לא יחמוד איש בתים ושדות עזובים וחסרי הגנה זכתה במקורות השונים לתשובות שונות.
הספורנו מבאר שהישג האפשרות להשאיר את הבתים "לא נעולים" נקנה באמצעות ההבטחה הקודמת בפסוק "כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ". המצב הביטחוני יהיה כזה שישמר את מאזן האימה: "וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ" (ספורנו, וזאת הברכה). כשהעם היושב בציון אוחז באדמתו בתקיפות ובכוח לא קיים שום חשש לחדירות ולפריצות. ובלשון הספורנו "כאילו תהיה הארץ נעולה במנעולי ברזל ונחושת". ממש כשם שמורה שיודע להחזיק כיתה אין לו בעיות משמעת. תלמידיו אינם בוחנים את הגבולות של המורה ואינם מהינים להפריע. מורה כזה לא נזקק לעונשים והרתעות אבל אין זה אומר שהם לא קיימים. הם קיימים בתודעתם ובדמיונם של התלמידים וחזקים מכל הסנקציות האפשריות.
אפשרות אחרת מתוארת באבות דרבי נתן:
למקום שלבי אוהב לשם רגלי מוליכות אותי. כיצד?
אלו בני אדם שמניחים כספם וזהבם ועולין לרגל להקביל פני שכינה במקדש.
והקדוש ברוך הוא משמרם בתוך מחניהם שנאמר ולא יחמוד... (אבות דרבי נתן, נוסחא א פי"ב).
אלו בני אדם שמניחים כספם וזהבם ועולין לרגל להקביל פני שכינה במקדש.
והקדוש ברוך הוא משמרם בתוך מחניהם שנאמר ולא יחמוד... (אבות דרבי נתן, נוסחא א פי"ב).
לפי אבות דרבי נתן, חושפת הפרשייה סוד עמוק הקשור לכל מעשה העלייה לרגל, ואת העובדה שהיא אינה מצווה ככל המצוות, אלא מעשה שנובע מרגש דתי עמוק. וכך, הפרשייה למעשה מתארת את הלך הרוח של העולים לרגל. אלו נתונים ראשם ורובם בהתרגשות העלייה בהר ה'. מתוך התלהבות היציאה ושמחת המפגש הם שוכחים לטפל בעניינים הטכניים. הללו נותרים מאחור לחסדי שמיים כפשוטו. פיזור הדעת והריחוף עלולים ליצור ואקום ביטחוני. שמיטת האחיזה והשמירה מכריחה את הקב"ה להיקרא לדגל. אין מישהו אחר שימלא את מקומו. כשם שמי שמוצא ילד אבוד ברחוב לא יזנח אותו רק מפני שאין זה מתפקידו וחובתו להגן עליו. כך הקב"ה נותר אל מול הבתים העזובים והוא נשאב לריק שנוצר, מזדעק ומגן. התיאור הוא פיזיקלי כמעט: אלה עולים לרגל ובה בעת מופעל כוח שיוצר שמירה.
החלק המשעשע והפרדוקסלי בתיאור הזה הוא שבעוד אלה עולים לרגל לקבל את פני השכינה, זו מתכנסת אל ביתם דווקא. מי שפוגש את השכינה הן (גם) הנשים שבעורף.
אומנם, למרות התמונה החביבה קשה ליישב את ההסבר עם הפסוקים והאמירה המפורשת שאיש לא יחמוד את הארץ. נדמה להפך, שהחשש הזה דווקא קיים במלוא עוזו, ואין לנו אלא לסמוך על אבינו שבשמיים. בירושלמי הוצע כיוון דומה אך שם העצימו מאוד את הפן הניסי ואת התגלות ה' בבתים.
ארבעה סיפורי עלייה לרגל מובאים בתלמוד הירושלמי (ירושלמי, פאה פ"ג). הראשון על אדם שהניח את שדותיו וחזר ומצא חומת אריות מגנה עליהן. השני על אדם שהותיר מאחוריו לול תרנגולים וכשחזר מצא חתולים מתים מסביב. ואחד שהשאיר את ביתו פתוח מצא נחש קשור על מנעול הבית. הסיפור הרביעי מורכב יותר, הוא מתאר שני גויים שחשבו לנצל את הסתלקותם של שני אחים לירושלים ולגזול את רכושם. דא עקא, מלאכים בדמות האחים הסתובבו בבית והותירו את הרושם שרק בטעות סברו הגויים שהיהודים עזבו והלכו. הסיפורים הללו כולם מתארים שמירה ניסית ממש: אריות בארץ ישראל? חתולים קרועים ותרנגולות מהדסות? נחש בריח ומלאכי עליון? כל אלו קושרים את הבטחתו של הקב"ה עם פנטזיה ואוטופיה. הם מרחיקים את עולם העלייה לרגל ואת ההבטחות הכרוכות בו אל עולם אידילי שספק אם התקיים אי־פעם. יותר משהם חושפים פתרון, הם חושפים את החרדה שבשורשו. נדרשים ניסים גלויים, כאלה שקשורים בזמנים נדירים, כאלה שבהם הקב"ה נוכח במציאות ממש. הבבלי מביא לעומת זאת סיפורים טבעיים ומרוככים יותר: פרתך תרעה באפר ולא תוזק על ידי חיות, תרנגולת תנקר באשפה וחולדה לא תזיק אותה. התיאור הוא נגטיבי, מה לא יתרחש. סיפורים כאלה יש לנו בשפע ובהם ניסי הצלה נסתרים הסופרים את כל המחלות שלא חלינו בהן וכל התאונות שלא אירעו לנו. חסדי ה' כי לא תמנו (פסחים ח ע"ב).
מעשה עלייה לרגל כמונע מצב של "לֹא יַחְמֹד" נמצא גם במאמרי החסידות. אולם במקום להציג את התגלות ה' כתוצאה ממעשה העלייה, מוצג האדם עצמו כמחולל השמירה. בכוח נטישת החומר ושמיטת האחיזה מסתלק יצר החמדה משכניו (ראו: ערבי נחל, בראשית, לך לך דרוש ד). התפיסה החסידית סוברת שבחברה פחות מטריאליסטית, שאינה מחשיבה את העושר והנכסים ממילא התופעה של חמדת ממון וגזל הופכת להיות שולית. הדרך להתמודד עם גזל ועושק איננה בהגנה וביטחון אלא בסילוק תאוות הממון. באופן דומה מפרש בעל השפת אמת (האדמו"ר מגור) שהסיבה לגזל הארץ וכיבושה הוא ביטול העלייה לרגל. רק אם עולים לרגל לא חומד איש את ארצנו (שפת אמת ויקרא, פסח).
אך בעל השפת אמת מוסיף נדבך:
כי בכל מקום אין לעלות יותר מהכנת האדם רק להכיר מקומו. ואם לאו צריך שמירה ויש בו סכנה. רק בעליות הרגל הבטיח ולא יחמוד כו' (שם).
לדבריו, באופן כללי אדם נדרש לייצר קירבה עם הקב"ה במידה הראויה לו. אדם נדרש להכיר את יכולותיו ומדרגתו ולא ליצור מצג שווא כאילו הוא גדול הדור, פוסק גדול, או למדן עצום וכמו כן, מידת ההתכווננות שלו בתפילה לא צריכה להיראות כלפי חוץ כאילו הוא כבר הגיע להשגות עליונות גם אם הדבר איננו כך. אולם יש לכך חריג. יש מקום וזמן שבהם הותר הדבר, זהו זמן העלייה לרגל. כולם מוזמנים לעלות להר ה' גם אם לפי מדרגתם אין הם ראויים להסתופף בצילא דמהימנותא. בזמן הזה, מובטח להם שלא יינזקו בשל מצג השווא הזה.
גם פורים הוא אחד הזמנים הללו שבהם עוטה האדם תחפושת המשנה את פניו האמיתיות ומקומו האמיתי. הרב הוטנר מרחיב את הלכת הפורים שלפיה "כל הפושט יד נותנים לו" ומכאן שגם הפושט את ידו ואין הוא עני ונזקק, מקבל את מנתו (פחד יצחק, ענין טז). מהלכת פורים זו, למד הרב הוטנר שמותר לתלמיד להתחזות בפני רבו כאילו הוא גדול ממעלתו האמיתית כדי לזכות לקבל מתורתו. זוהי מידת 'צביעות דקדושה'. המידה הזו מחייבת לימוד והבנה מעבר למידת הדרשה. משמעה שישנם רגעים שבהם מוטב שהאדם יעטוף עצמו באצטלא שאינה שלו ואולי גם יזכה משום כך לאותה אצטלא באמת.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f