ויעש משתה
קריאה במקור
קראתי בכל לב · ויצא · פרק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
יעקב ולבן הסכימו ביניהם על התנאים, וכאשר מסיים יעקב למלא את חלקו בהסכם זה, הוא פונה ללבן:
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן
הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ
וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם
וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה.
וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו
וַיָּבֹא אֵלֶיהָ (כ״ט, כא–כג).
הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ
וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם
וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה.
וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו
וַיָּבֹא אֵלֶיהָ (כ״ט, כא–כג).
תיאור החתונה הקצר: התאספות אנשי המקום ועריכת משתה, הוא תיאור מתבקש ושגרתי. הפרשנים עסקו ב'פורמט' שבחר בו לבן: משתה. חלק מן הפרשנים הבהירו כי באותה חתונה הושם דגש על הגשת משקאות משכרים כחלק מתכסיסו של לבן להביא את יעקב לידי ערפול חושים, כדי שלא יבחין בתרמית. כך למשל מובא בפירוש הדר זקנים: "ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה. לבן היה אב לרמאים ועל כן נקרא לבן הארמי ונתכוון לשכר יעקב ולרמותו שלא יבין".
פרשנים אחרים העירו שכך היה מקובל לחגוג, "שכך היה המנהג" (פסיקתא זוטרתא). מהערת המדרש ניתן ללמוד כי הפורמט נראה חריג בעיניו של הקורא.
התעכבות נוספת על המילים הללו עשויה לאשר שמדובר בסוג של קישור־על, מעין 'לינק' הנושא עמו מטען ייחודי שבעזרתו הכתוב שולח לקורא רמז אפי מוקדם, להסב את תשומת ליבו לכך שמשהו עומד להשתנות או להתחדד במערכה הבאה. המילים "וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה" משמשות במידה מסוימת בתפקיד שבו משרתת מוזיקת מתח המושמעת בסרט בנקודת מהפך. המוזיקה המושמעת היא כזו המבהירה לצופה שמשהו עומד להתרחש, שצפויה תפנית בעלילה. גם כאן, הקורא מודע לעומד להתרחש שניות ספורות לפני שהדבר יתרחש במציאות וכמו בסרט מתח גם כאן, מודע אך אינו יכול לפעול. ומכאן לתחושה המכווצת.
דוגמה נוספת לשימוש במוטיב המשתה נמצאת בפרשת וישב:
בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ
וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ
וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ.
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה
וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה.
וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ
וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ.
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה
וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה.
אצל הקורא בסיפור שר החלומות ושר המשקים של פרעה נוצרת ציפייה דרוכה לראות מה יתרחש, היעמדו דברי יוסף והחלום יהפוך למציאות? אין צריך להזכיר את משתה אחשוורוש, שמוביל בסופו של דבר להחלפת המלכה באסתר והוא פתיח לעלילה שלמה ורמז לגאולת ישראל שתבוא בסופה. גם אצל שלמה המלך חוזר ובא המשתה כנקודת שיא ומבחן:
וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ ...
וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלַיִם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית אֲדֹנָי
וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים
וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו. אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו... (מלכים א' ג, יא–טו).
וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלַיִם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית אֲדֹנָי
וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים
וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו. אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו... (מלכים א' ג, יא–טו).
לאחר ששלמה שואל על החכמה ועל היכולת להבין ולשמוע משפט, הוא עושה משתה, ותכף ומיד מסופר על שתי הנשים המזמנות את "משפט שלמה" בה״א הידיעה. המשפט שפרסם את שלמה וחכמתו בעולם.
המשתה של אפלטון הוא הזדמנות לדיון פילוסופי מעמיק על משמעות האהבה וההשתוקקות, כך גם במקורות חז"ל אנו מוצאים את המשתה כאירוע המתאים לשיחת עיון מעמיקה. וכך מסופר:
אמר ר' עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ואת ר' יהושע באטלס של אמאוס,
שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו:
הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד מהו?
חייב אחת על כלם או אחת על כל אחת ואחת?
אמרו לו: לא שמענו, אבל שמענו בבא על חמש נשים נדות בהעלם אחד
שהוא חייב על כל אחת ואחת ורואים אנו שהדברים קל וחומר (ספרא ויקרא, דבורא דחובה, פרשה א פרק א).
שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו:
הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד מהו?
חייב אחת על כלם או אחת על כל אחת ואחת?
אמרו לו: לא שמענו, אבל שמענו בבא על חמש נשים נדות בהעלם אחד
שהוא חייב על כל אחת ואחת ורואים אנו שהדברים קל וחומר (ספרא ויקרא, דבורא דחובה, פרשה א פרק א).
השאלה המובאת על ידי ר' עקיבא אל האטליז במסגרת ההכנות למשתה היא שאלה עיונית עקרונית העוסקת במניין הקורבנות שיש להביא לאחר חזרה על איסורים דומים בשוגג. עיקר עניינו של העיון הוא לבחון שאלות יסוד בהלכות שגגות והבחנות דקות מן הדקות בתחום.
במעבר בין המשתה המקראי למשתה התנאי הופך המשתה ממקום של של דריכות ושל תפנית בעלילה למקום של כינוס בית מדרשי, הזדמנות לדיון אינטלקטואלי ולתענוג רוחני. ממקום של מבט צופה פני עתיד, הופך המשתה למקום של הוויה ונוכחות.
ההבחנה הזו בין משמעות המשתה בתורה שבכתב למשמעותו בתורה שבעל פה תואמת את העיקרון הרעיוני המובע על פי הסוד, בהבחנה בין משתה של דין ומשתה של חסד. כשבהתאמה, התורה שבכתב מייצגת את צד הדין של המשתה, והתורה שבעל פה כדרכה תמיד, מציגה את צד החסד.
לשינוי המשמעות הזה רומז ר' צדוק כשהוא מבאר שיין יש לו שני פנים. יש יין לבן ויש יין אדום, חסד ודין. וכך הוא מוסיף ואומר:
לעתיד מצינו שנלמד ממה שנאמר (בראשית כ"א, ח') ויעש משתה גדול ביום הגמל את יצחק, שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסד לזרעו של יצחק (פסחים קיט, ב). והוא על פי מה שמובא בזוהר הקדוש פרשה זו (ר"ל סוף ע"א) ובגין דא אמרו רבנן וכו' בעולם הזה נכתב אני בהוי"ה ונקרא אני באדנ"י, אבל בעולם הבא נכתב בהוי"ה ונקרא בהוי"ה למהוי רחמי מכל סיטרא (פרי צדיק במדבר, פנחס).
יש משתה ויש משתה. יש משתה שהוא פתיחה לעתיד, מצב של דין, של מתח לקראת הבאות. זהו המשתה שעשה אברהם לקראת היגמלו של יצחק. במשתה הזה נקודת המבט של עם ישראל כולו מופנית לעתיד ממועד זה של דין, של "פחד יצחק" אל עבר ההיסטוריה העתידה להתגלות. אך לעתיד לבוא, כשיסתיים מסענו המתמשך, נסב למשתה עם הקב"ה.
מנקודת מבט פסיכולוגית, שני הפנים של המשתה והיין שהצגתי כאן מתלכדים לאחד. היין מאפשר כניסה לעומקים ולסתרי הלב: "נכנס יין יצא סוד". כרטיס כניסה למקום של הסתר. להוצאת החבוי אל האור. על כן יש בו צד של עירוב וטשטוש לא בריאים וקשים. אך יש בו גם צד שני של אמת עמוקה, של קליעה ודיוק ושל פגיעה בליבת הדברים. לקיחת לאה היא תרמית ודין, אך היא מחלצת מתוך המציאות אמת עמוקה המתבררת כמקור שפע וברכה ליעקב.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f