השניים הנותרים
קריאה במקור
קראתי בכל לב · פנחס · פרק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
פרשת פנחס יש לה כבר ריח של כניסה לארץ ישראל. מניין השבטים כבר נעשה באווירת "לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה" (כ"ו, נג). בסופה של הפרשה נזכרת גם פרשת בנות צלפחד הקובלות על קיפוח נחלת אביהן בהסדר חלוקת הנחלות שנקבע. גם ההודעה למשה על קיצו הקרב והעברת השרביט ליהושע הם חלק מן ההכנה הזו של עם ישראל לכניסה ארצה.
בתוך חגיגת ההכנות הזו, נזכר היחס בין הנפקדים בפרשה ובין יוצאי מצרים כך:
אֵלֶּה פְּקוּדֵי מֹשֶׁה... בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ, וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי (כ"ו, סג–סד).
הדור הנכנס לארץ הוא דור חדש של אנשים שנולדו במדבר ולא חוו את השעבוד, הם אלו שזוכים לראות את הגאולה. להכללה הזו יש שני חריגים: "וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן (שם, סה). שאלה מעניינת היא, מדוע לא נמנו כאן הנשים שלא מתו במדבר כיוון שלא השתתפו בעצת המרגלים? (תנחומא, פנחס) ומדוע לא נמנו גם בני לוי ששרדו, שהרי אלעזר הכהן בנו של אהרן נמצא כאן ומונה יחד עם משה את העם? (וראו: במדבר רבה, במדבר) וגם אלה שלא היו יוצאי צבא בזמן חטא המרגלים אף הם כנראה שרדו. ואולי ניתן למצוא הסבר להבלטתם של יהושע וכלב דווקא כמי שנשארו.
הסיפור על חריגותם של יהושע וכלב נזכר גם תכף לאחר מעשה המרגלים, בפרשת שלח לך, וכך נאמר שם:
וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'.
וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ (במדבר י"ד, לז–לח).
וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ (במדבר י"ד, לז–לח).
החזרה בסגנונות שונים על כך שמכל המרגלים נשארו בחיים רק יהושע וכלב מעוררת לבחינת נחיצותם של שני הפסוקים החוזרים על עצמם. לכן בגמרא מציע עולא כך:
מאי חיו? (=מה פירוש שחיו?)
אילימא (=אם נאמר) חיו ממש,
והא כתיב קרא אחרינא (=והרי זה כתוב במקרא אחר):
"ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון!"
אלא מאי (=מהו) חיו?
שחיו בחלקם (בבא בתרא קיח ע"ב).
אילימא (=אם נאמר) חיו ממש,
והא כתיב קרא אחרינא (=והרי זה כתוב במקרא אחר):
"ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון!"
אלא מאי (=מהו) חיו?
שחיו בחלקם (בבא בתרא קיח ע"ב).
חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם על פי עולא, אין משמעותו ששני אלה שרדו לבדם מכל המרגלים אלא לכך שמות המרגלים היה מקור חיותם. "חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ". שהרי על עצם ההישרדות נלמד בהמשך בפסוקים בפרשתנו, פרשת פינחס, שם התורה מספרת במפורש שלא נותר מהם איש כי אם כלב ויהושע. הטענה שמעבר לעצם ההישרדות של כלב ויהושע, הם גם הפכו להיות יורשיהם של שאר המרגלים, היא טענה מובנת על רקע זה שהפרשה שלנו כולה עסוקה בהכנות לכניסה לארץ ובחלוקת הנחלות. על כן, נראה סביר שגם הפרט של ההישרדות הזו רלוונטי לשאלת הנחלות. וגם מובן מדוע הם היחידים שנזכרים כמי ששרדו. הנשים ובני לוי אינם בני נחלה ממילא.
למעשה, כל נושא חלוקת הנחלות היה סבוך ומורכב, ונעשה בדרך של שילוב בין ירושת יוצאי מצרים ובין ירושת הנכנסים לארץ. גם ירושת יהושע וכלב היא נושא אריתמטי סבוך. וכך מובא בירושלמי:
יהושע וכלב נטלו שלשה חלקים,
חלקן עם יוצאי מצרים,
וחלקן עם העומדים בערבות מואב,
ונטלו חלק מרגלים.
הדא הוא דכתיב, ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים וגו'
(ירושלמי, בבא בתרא פ"ח ה"ב).
חלקן עם יוצאי מצרים,
וחלקן עם העומדים בערבות מואב,
ונטלו חלק מרגלים.
הדא הוא דכתיב, ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים וגו'
(ירושלמי, בבא בתרא פ"ח ה"ב).
החישוב הכללי היה שיוצאי מצרים יורשים את הארץ, אך כל יוצא מצרים ירש על פי מספר הצאצאים שהעמיד. אם ליוצא מצרים ספציפי היו שני בנים, לאחד מהם עשרה בנים ולשני בן אחד, אותו יוצא מצרים זכה באחד עשר חלקים של ירושה בארץ. ואת כל הנתח הזה הוריש מחדש לבניו. וכך הביאה החלוקה בחשבון הן את מספר יוצאי מצרים והן את מספר החולקים בפועל. יהושע וכלב, אם כן, כמי שגם יצאו ממצרים וגם נכנסו לארץ קיבלו את חלקם גם כיוצאי מצרים וגם כנכנסים לארץ, אבל בנוסף, זכו לירושתם של שאר המרגלים.
והנה, בברייתא המובאת בגמרא (שם) נאמר שיהושע וכלב ירשו לא רק את המרגלים אלא גם את המתלוננים ואת עדת קורח. על הצעה זו שואל רב פפא את אביי: "איכפול יהושע וכלב וירתו לכולה ארץ ישראל?" האם יהושע וכלב יירשו בעצמם את ארץ ישראל כולה?
מכוחה של קושיה זו מכריעה הגמרא שכלב ויהושע ירשו רק את המתלוננים שבעדת קורח. כלומר, רק חלקים גדולים משבט ראובן אבל לא את המתלוננים שהיו רוב עם ישראל. עדיין, התובנה הכללית היא שיהושע וכלב זקני יוצאי מצרים ושורדיו למעשה התעשרו בזכות העברות של בני דורם והפכו להיות היורשים החוקיים שלהם. התמונה הזו נראית קצת מעוותת ולא סבירה.
בירושלמי אגב, הוכרע אחרת:
אבל חלק מתלוננים ועדת קרח נפל לאמצע (כלומר, התחלק בין כל העם) (ירושלמי, שם).
רעיון הרחבת הירושה של כלב ויהושע על חשבון אחיהם שמתו בחטאיהם צורם מעט ועל כן מצריך הסבר. המהרש"א (המאה השש־עשרה, פולין) מסביר שארץ ישראל נקראת ארץ החיים שנאמר: "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים". ירושת הארץ איננה רלוונטית, ואינה יכולה להיות שייכת לאלו שמסמלים מוות ואובדן. ירושת האדמה מסמלת את הבחירה בחיים על פני הבחירה באובדן ובאבדון.
אבל אפשר גם לומר להפך. היעלמם של חלקים גדולים מעם ישראל אינו מותיר רִיק מוחלט. הנותרים נושאים בתוכם את זיכרון המתים, את זיכרון חייהם של אלו שחלקו איתם חוויות, שהלכו לצידם גם אם בסופו של דבר חטאו בחטאים חמורים ואבדו. כלב ויהושע אינם רק מה שהם, אלא מציבה לזיכרונות דור המדבר על עליותיהם ומורדותיהם הצרובים בהם והם אלו שמייצגים את המתים ומעלים אותם איתם לארץ.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f