לא המעשה עיקר
קריאה במקור
קראתי בכל לב · תרומה · פרק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
עם ישראל מצטווה בפרשתנו להכין ארבעה כלים למשכן: ארון, שולחן, מנורה ומזבח. הציווי על הארון מכיל לא רק את הפרטים הטכניים, מידות וחומרי ההכנה הנדרשים, אלא גם את תכלית בנייתו: "וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ" (כ"ה, יז). הציווי על השולחן דומה. לאחר הוראות ההכנה מציינת התורה מה יעשה בו ולמה הוא מיועד: "וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד". לציווי על המנורה מבנה דומה: "וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ".
אולם במזבח מתרחשת חריגה מהתבנית הנזכרת והתורה אינה מזכירה כלל את ייעודו. ניתן להניח שהסיבה לכך היא שייעודו של מזבח ידוע ומוכר. הקרבה היא מעשה פולחני בסיסי, לב הפעילות במקדש. הכול מבינים שעל המזבח מקריבים קורבנות.
הצורך להקריב קורבן, לרצות להודות ולכפר, הוא עניין אוניברסלי. כבר בסיפורי בראשית אנו מוצאים שהאדם מקריב קורבנות. קין והבל הקריבו קורבנות (לפי המדרש, כבר אדם הראשון הקריב קורבן), ועל נח נאמר: "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה'" (בראשית ח', כ). גם יתרו מקריב: "וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" (שמות י"ח, יב) עם ישראל הקריב קורבנות במדבר לפני שהיה משכן: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר... וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים" (שמות כ"ד, ד–ה). וציווי על קורבן קיים כבר ביחס לאברהם: "קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת" (וראו תנחומא תרומה, י). מזבח וזביחה הם עיקרו של המשכן. כל השאר הוא כמעט תפאורה לעבודה המרכזית הזו.
את ההתעלמות מהצגת ייעודו של המזבח ניתן להסביר גם בדרך אחרת. הנביאים קוננו ומחו על הנטייה להפוך את הקורבנות לעיקר תוך התעלמות מחטאים חמורים והדבקות בהם: "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי" (ישעיהו א', י–יז). דרישתו הברורה של הנביא היא: "לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה".
גם בבית שני מצאנו ביקורת כזו. בתוספתא מסופר על מריבה סביב הרצון להקריב שגרמה לרצח:
מעשה בשנים כהנים שהיו שוים רצים ועולין בכבש,
דחף אחד מהן את חבירו לתוך ארבע אמות נטל סכין ותקע לו בלבו...
(תוספתא, יומא פ"א הי"ב).
דחף אחד מהן את חבירו לתוך ארבע אמות נטל סכין ותקע לו בלבו...
(תוספתא, יומא פ"א הי"ב).
סוף הסיפור מובא באופן בהיר יותר בגרסת הבבלי לתוספתא זו:
בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר.
אמר: הרי הוא כפרתכם, ועדיין בני מפרפר, ולא נטמאה סכין.
ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים
(יומא כג ע"א ובתוספתא שם).
אמר: הרי הוא כפרתכם, ועדיין בני מפרפר, ולא נטמאה סכין.
ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים
(יומא כג ע"א ובתוספתא שם).
גם בעת גסיסת הבן, אביו של הנרצח עסוק בטהרת הסכין. זהו סיפור נורא, המדבר על שיבוש מערכת הערכים הבסיסית ועל טשטוש חמור בין עיקר לטפל. ענייני טומאה וטהרה הקרבה וקודשים יכולים להפוך לחזות הכול גם במחיר חיי אדם.
ר' יצחק עראמה, בעל פירוש עקדת יצחק, קורא את פרשת הציווי על הקמת המזבח תוך שהוא מצביע על המורכבות המרומזת שבה. הוא טוען שפרשיית בניית המזבח מכילה את הקונפליקט סביבו, בדבריו מתמקד בעל עקדת יצחק בביטוי "סירות לדשנו" ובעשיית הכיור לרחצה במשכן — כלים שייעודם הוא איסוף הפסולת המתלווה למעשה ההקרבה, וההתנקות ממנה:
ועשית את המזבח עצי שטים חמש אמות אורך וגו' ועשית סירותיו לדשנו וגו'. להורות על ההתכה וההפסד התמידי, כאשר היו הבעלי חיים המובאים שם כלים ואובדים ונעשים אפר. ולפי שהטובים שבעולם ההרכבה הם מוטבעים בטינוף החומר ובקלקול המעשים, היה שם הכיור וכנו אשר מהם ירחצו ידיהם ורגליהם בבואם שם (עקדת יצחק, תרומה שער מח).
הכתוב רומז כאן הן על המציאות הממשית והן על האפשרות הסימבולית לקלקול: המזבח עתיד לכלות בעלי חיים רבים ולעשותם לאפר. בנוסף לכך, עבודת הקורבנות הממוסדת והקבועה, עלולה להחמיץ את העיקר. את מעשה הכפרה צריכות ללוות פעולות הכרחיות של זיכוך וניקיון. הן ניקיון השטח הפיזי, והן זיכוך הלב. עיקרה של עבודת המזבח אם כן, דווקא נרמזה בו — ניקוז הדם והאפר, הלב השבור והמרוסק, הרחיצה, הנקיות.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f