אבי עזר · ויקרא · פרק 26 · פסוק 36

.הא לך מה שהשבתי על אשר נשאלתי בדקדוק הרשב"ם בחקותי. בפסוק והבאתי מרך שכתב מ"ם של מרך עיקר. דע שבין לרשב"ם ובין להרב"ע הוא תיבת מרך שם המקרה ולדברי רש"י בגמרא חולין מ"ט בפרשו על נתמרך שם משמע דמורך ורכך שני שרשים ולהם הוראה אחת כמו הלך לך אבל דעת רשב"ם אינו כן כידוע לך מלשונו אם תקרא ככתבו. אלא דעתו בתיבת מרך הוראת שבירה ותרגום יונתן ואונקלוס בעוזריו כי בפסוק הילדים רכים פירשו וינקיא רכיכין ועל מרך פירשו תברא עיין שם. וכן דעת רשב"ם לפרש בגמ' תיבת נתמרך ותיבת המרכה שם. ועתה אנופף ידי לבאר לך דיוקא דרשב"ם דמם מרך מן יסוד התיבה לפי שבחן הרד"ק כי מנחה המ"ם מן היסוד כיון שאנו רגילין לקרות כל המנחות בשיא המ"ם ותשתנה תנועת המ"ם ואלו היה נוספת לא נשתנה תנועתה כמו כל המצוה מצות וכדומה. כן בקראנו המרכה מוכח שמ"ם מרך הוא מן היסוד כאשר נאמר מן בוקר רותם כפר לבקרים שורש רתמים גם דייק שפיר לפי שנגינה מלעיל כפי כל המשקלים רעיו חדש קדש כלם מלעיל ואינם מושכים וי"ו ודקארי ליה אין מקום לנגינה למטה וכו' תקשי לך אמאי לא נשתנו הנקודות לומר מרך כמו יובל יוצר הלא טוב להיות הנגינה באות שרשית כי שם מקומה מלהיות באות נוספות וכן מצינו הרבה פעמים שנשתנה הנקודות בשביל הנגינה להכין לה מושבה. גם אודיעך שהמדקדקים ראשונים חתרו וחפרו לדחוק מעט בשורש מלהוסיף אותיות האמנתי"ו. תא חזי מה שכתב המקובל בספר אור נערב בתיבת אימתה תביאמו רזין עלאין וז"ל ואם תשאל לבטל דקדוק על תי"ו ואימתה ועל וי"ו תביאמו יענה שהמה מאותיות האמנתיו כל האומר שאותיות יתרים בתורה יותרו שיניו אם בזדון דבר ואם שגגה היא שארי ליה מריה על כן לדעתי דברי רשב"ם כנים וראיה שמביא אבן עזרא מן במועל ידיהם לא יוכל לנצח לא יקום עד אחד ופן גם שם המ"ם מן היסוד. ופן יפג לבך להאמין לי אביא עמי גדול המדקדקים מ' יהודה חיוג אשר גם הוא הולך בעקבות הרשב"ם עיין רד"ק פעלים בשורש רכך. גם אודיע לך אחי שאין אתנו יודע עד מה בחכמת הנגינה עד יבוא יורה צדק עיין בפרשת תצוה ברש"י הכהן תחתיו מבניו ועיין שיח יצחק שער השיחה פרק ה' ותראה שכל אחד פנה דרך לעצמו ואנחנו על שבכה הלכנו עד יערה רוח ממרום. מה שכתבת בדברי רשב"ם שם בפסוק ימקו בעונם שכתוב שהוא מחסרי נו"ן ובאמת הוא מן הכפולים משורש מקק צדקת בדבריך כי בכל פנות שאתה פונה לסיוע לדברי רשב"ם יתנגדו נגדיך שני דגושים אשר בתיבת ימקו ואין זאת אלא מכפולים ודגש המ"ם מורה על נו"ן פעל ודגש הקו"ף מורה על קו"ף החסירה. ואין זאת אלא טעות הדפוס או קוצר השגתנו. ואתה שלום ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובת הדברים האלה תקח בלבבך. עד כמה פעמים אני מפצירך לבל תאר אותי במחוגת החכמים ולפאר אותי בשבחים הלא סופר לך מחכם אחד אשר ישב תמיד במערה בדבוק חברים להשכיל בחכמות. ובא עליו מלך גדול עם חילו וסבב סביבו לכבד את החכם ולפייסו ואמר לו המלך העמק שאלה או הגבה וכל אשר תחפוץ אתן לך והשיב לו שאלה גדולה אני מבקש אל תמנע ממני אם טוב אני בעיניך חדל ממני אתה וחילך וכי עבור צל אנשיך לא אוכל לראות השמש בגבורתו ואם את כל הונך תתן לי לא ישוו בביטול רגע אחת מדברי חכמה כן אתה הכבדת עולי בעשר שורות תוארים ושבחים והמה אך למותר כי לא איש כמוני יתואר בשבחים כאלה. מדי דברי אעידך אתה ורעיך לאמר מלאו חפניכם בש"ס ופוסקים ומלאו בטניכם יהיו לאכלכם וכי ינטו צללי ערב טרם נראו הכוכבים על אפקינו עת צאת בני גילכם בקרית חוצות בגנות חברים אז תפנו אל הגיונות. אפס אכלו דייכם ואל תמלאו בה ידכם רק טבלו בהונות ידיכם כאשר יטבלו הרקחות והאופות במלח ותבלין והמלא תסיעי תמו דברי שלמה הכהן: