אור החיים על בראשית · פרק 42 · פסוק 22

וַיַּעַן רְאוּבֵן אוֹתָם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת אֵיךְ יֻצְדַּק לוֹמַר מַעֲנֶה עַל זֶה, גַּם אָמְרוֹ לֵאמֹר שְׁתֵּי פְּעָמִים, גַּם אָמְרוֹ וְגַם דָּמוֹ וְגוֹ׳:

אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁבָּא לְהָשִׁיב לְמַה שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַצָּרָה בָּאָה עַל אֲשֶׁר לֹא רִחֲמוּ עַל אֲחִיהֶם בְּהִתְחַנְנוֹ וְגוֹ׳, וּלְטַעַם זֶה יִכָּנֵס גַּם רְאוּבֵן, לָזֶה עָנָה וְאָמַר, וְהוּא אָמְרוֹ וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר כִּי הוּא לֹא יַחְשְׁבוּ לוֹ עָוֹן עַל זֶה, כִּי ״הֲלֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם אַל תֶּחֱטְאוּ בַיֶּלֶד״ וְגוֹ׳, וַהֲגַם שֶׁלֹּא אָמַר לָהֶם כֵּן בְּפֵרוּשׁ אֶלָּא ״וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ״ (בראשית לז:כב) וְגוֹ׳, עִם כָּל זֶה כַּוָּנָתִי הָיְתָה לֵאמֹר לָכֶם אַל תֶּחֱטְאוּ בַיֶּלֶד, וְהוּא אָמְרוֹ ״לֵאמֹר אַל תֶּחֱטְאוּ״, וּכְמוֹ שֶׁהֵעִיד הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ ״לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו״:

וְאִם תֹּאמַר: וְעַל מִי סָמַךְ רְאוּבֵן שֶׁיַּכִּירוּ אֶחָיו כַּוָּנָתוֹ שֶׁכֵּן הָיְתָה, וְאַדְרַבָּה לְדַעְתָּם עָשׂוּ יוֹתֵר רַחְמָנוּת בִּמְכִירָתוֹ מֵהַנִּיחוֹ בַּבּוֹר, כְּמוֹ שֶׁכֵּן אָמַר הַכָּתוּב (בראשית לז:כז) שֶׁאָמַר לָהֶם יְהוּדָה ״לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ וְגוֹ׳ וְיָדֵינוּ אַל תְּהִי בוֹ״, וּמַה תַּרְעוֹמֶת מִתְרַעֵם רְאוּבֵן בְּאָמְרוֹ ״הֲלֹא אָמַרְתִּי״ וְגוֹ׳ כֵּיוָן שֶׁכִּדְבָרָיו עָשׂוּ וְהוֹסִיפוּ לְרַחֵם כַּנִּזְכָּר?

דַּע כִּי עִקַּר טַעֲנַת רְאוּבֵן הָיְתָה בְּאָמְרוֹ ״וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ״, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שָׁם, שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַצִּילוֹ מִידֵי אָדָם שֶׁהוּא בַּעַל בְּחִירָה וְרָצוֹן, זֶה הוּא עִקַּר הַכַּוָּנָה. וְטַעֲנָה זוֹ צוֹדֶקֶת גַּם כֵּן לְבַל יִמְכְּרוּהוּ לְנָכְרִים שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם מַעֲשֶׂה בְּחִירִי, וְהַמֶּכֶר גַּם כֵּן מַכְנִיסוֹ בְּגֶדֶר סַכָּנַת מָוֶת מֵהַנָּכְרִים, וְגַם שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּסְפֵק דָּבָר רַע. וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פו:ג) שֶׁקָּנָה אוֹתוֹ פּוֹטִיפַר לְמִשְׁכַּב זָכוּר וְעַל זֶה נִסְתָּרֵס, וְהוּא אָמְרוֹ אַל תֶּחֱטְאוּ אַתֶּם בַיֶּלֶד לַעֲשׂוֹת בּוֹ דָּבָר אֶלָּא הַשְׁלִיכוּהוּ אֶל הַבּוֹר, וּמִמָּה נַפְשָׁךְ, אִם הוּא חַיָּב מִיתָה חַיּוֹת הַנִּמְצָאוֹת שָׁם יַהַרְגוּהוּ, וְאִם לָאו יִהְיֶה לְאוֹת הַחַיִּים, מַה שֶׁאֵין דָּבָר זֶה בִּשְׁלִיחוּת יְדֵי אָדָם. וְלֹא שְׁמַעְתֶּם פֵּרוּשׁ, לֹא הֲבִינוֹתֶם דְּבָרַי.

וּמַה שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַצָּרָה בָּאָה עַל הָאַכְזָרִיּוּת וְשֶׁלֹּא קִבְּלוּ הִתְחַנְּנוּתוֹ, וּלְעוֹלָם בְּגוּף הַמַּעֲשֶׂה לֹא עָשׂוּ עַוְלָה – לֹא כֵן הוּא, אֶלָּא גַּם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ כִּי חַיָּבִים הֵם בִּשְׁלִיחוּת יָדָם בּוֹ וּנְתוּנִים הָיוּ בְּסַכָּנַת מְרַגְּלִים שֶׁהוּא מִשְׁפַּט מָוֶת. וּלְצַד זֶה גַּם כֵּן לֹא יִכָּנֵס רְאוּבֵן בָּאָשָׁם עִמָּהֶם, כִּי הוּא לֹא הָיָה בַּמֶּכֶר, וּמֵעַתָּה רְאוּבֵן נִלְכַּד לִהְיוֹת עִמָּהֶם לְבַד, וּבִגְמַר הַדְּרִישָׁה יִתְחַיֵּב הַמְחֻיָּב וְיִפָּטֵר הַזַּכַּאי בְּדִינוֹ. וְגַם לְמַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּאָמְרוֹ ״אֲבָל אֲשֵׁמִים״ שֶׁהִתְעוֹרְרוּתָם הָיְתָה לְצַד תְּפִיסַת שִׁמְעוֹן לְבַד, יִהְיֶה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב גַּם כֵּן כְּדֶרֶךְ זֶה.