אור החיים על בראשית · פרק 42 · פסוק 21

וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ׳ אֲבָל. תֵּיבַת אֲבָל אֵין לָהּ מַשְׁמָעוּת כָּאן, וְהַמְתַרְגֵּם אָמַר ״בְּקוּשְׁטָא״. וְגַם עָלֶיהָ דָּן אָנֹכִי לָמָּה הֻצְרְכוּ לוֹמַר ״בְּקוּשְׁטָא״. עוֹד לָמָּה הֶאֱרִיכוּ לָשׁוֹן לוֹמַר אֲשֶׁר רָאִינוּ וְגוֹ׳, וְלֹא אָמְרוּ סְתָם, וְעוֹד הָיָה לָהֶם לוֹמַר אֲשֶׁר מְכַרְנוּהוּ שֶׁהוּא תַּכְלִית הֶעָוֹן.

וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ לוֹמַר, לֶהֱיוֹת שֶׁצִדְּדוּ בְּטַעַם צָרָה זוֹ אִם הוּא בִּשְׁבִיל מֶכֶר יוֹסֵף, וְדָחוּ טַעַם זֶה כְּפִי מַה שֶׁכָּתַבְתִּי (בראשית ל״ז:כ׳) שֶׁכְּפִי הַדִּין דָּנוּהוּ לַהֲרִיגָה, וְאִם כֵּן הַמֶּכֶר שֶׁעָשׂוּ לוֹ הוּא אַדְרַבָּה מִדַּת הַחֶסֶד. וְאִם עַל שֶׁגָּרְמוּ צָרַת אֲבִיהֶם, אַדְרַבָּה דָּבָר זֶה יוֹסִיף לוֹ מַכְאוֹב, וְלֹא יַעֲשֶׂה ה׳ יִסּוּרֵי עֲוֹן צַעַר אֲבִיהֶם בְּדָבָר שֶׁיִּגְדַּל עוֹד צַעַר עַל צַעֲרוֹ. וַאֲשֶׁר עַל כֵּן לֹא מָצְאוּ עָוֹן וְאָמְרוּ אֲבָל אֲשֵׁמִים וְגוֹ׳ אֲשֶׁר רָאִינוּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁעַל כָּל פָּנִים הָיָה לָהֶם לְרַחֵם עָלָיו בִּרְאוֹת אֲחִיהֶם מִתְחַנֵּן עַל סַכָּנַת נַפְשׁוֹ וְנִתְאַכְזְרוּ עָלָיו, וְדָבָר זֶה מְגֻנֶּה לַצַּדִּיקִים לַעֲשׂוֹתוֹ, עַל כֵּן בָּאָה וְגוֹ׳.

אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: לֶהֱיוֹת שֶׁרָאוּ כֻּלָּם יַחַד בָּאוּ לְמִשְׁמָר, חָשְׁבוּ בְּדַעְתָּם בְּשֶׁל מִי הָרָעָה. וְלֶהֱיוֹת שֶׁמֶּכֶר יוֹסֵף הָיָה לְאוֹת בֵּין עֵינֵיהֶם, כְּשֶׁבָּאוּ לִתְלוֹת בּוֹ מָצְאוּ סְתִירָה לַדָּבָר מִצַּד רְאוּבֵן שֶׁנִּתְפַּס עִמָּהֶם וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הַמּוֹכְרִים. לָזֶה הִכְרִיחוּ וְאָמְרוּ אֲבָל אֲשֵׁמִים וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, הֵן אֱמֶת אִם נֹאמַר שֶׁהַצָּרָה בָּאָה בְּעַד הַמֶּכֶר יִקְשֶׁה לָנוּ רְאוּבֵן לֹא מָכַר, אֲבָל אֲשֵׁמִים וְגוֹ׳ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ וְגוֹ׳ כְּשֶׁרָצוּ לִשְׁלֹחַ יָד בּוֹ. וּבְדָבָר זֶה הָיָה רְאוּבֵן שָׁוֶה עִמָּהֶם, הַהוּא אָמַר (בראשית לז:כב) ״הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר״. וּפְשִׁיטָא כִּי יִתְחַנֵּן יוֹסֵף אֲלֵיהֶם בְּיוֹתֵר בְּהַשְׁלִיכוֹ אֶל הַבּוֹר, לְפַחַד הַנְּפִילָה וְהֶבֶל הַבּוֹר וְהַנְּחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, גַּם לָמוּת שָׁמָּה בָּרָעָב וּבַצָּמָא, וְאֵין לְךָ מִיתָה מְשֻׁנָּה כָּזוֹ. וַיְחַנֵּן קוֹלוֹ לָהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹל תְּחִנָּתוֹ, וּבָזֶה יַד רְאוּבֵן עִמָּהֶם. וְהוּא אָמְרוֹ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, פֵּרוּשׁ, יַחַד, הַצָּרָה. וְכָל זֶה כְּשֶׁנֹּאמַר כִּי דִּבְרֵיהֶם אֵלּוּ הָיוּ כְּשֶׁהִכְנִיסוּם בַּמִּשְׁמָר, וְטַעַם שֶׁסִּדֵּר הַכָּתוּב דִּבְרֵיהֶם בָּאַחֲרוֹנָה הוּא לְצַד שֶׁלֹּא רָצָה לְהַפְסִיק תּוֹךְ כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף.

אֲבָל, אִם נֹאמַר שֶׁדִּבְרֵיהֶם אֵלּוּ הָיוּ אַחַר שֶׁהִסְכִּימוּ לֶאֱסֹר אֶחָד מֵהֶם וְהֵם יַעֲלוּ לְשָׁלוֹם כְּסֵדֶר הַכָּתוּב, צָרִיךְ לָתֵת טַעַם לָמָּה לֹא נִתְעוֹרְרוּ לָחוּשׁ לְאַשְׁמַת אֲחִיהֶם עַד עַתָּה.

וְאוּלַי כִּי קוֹדֶם לֹא הִרְגִּישׁוּ, וְחָשְׁבוּ כִּי אָדָם בַּעַל בְּחִירָה וְרָצוֹן לְהָרַע, וְלֹא עֲוֹן יוֹסֵף גּוֹרֵם, כִּי לְדַעְתָּם מְחֻיָּב הָיָה לָהֶם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בִּמְקוֹמוֹ (בראשית לז:כ). מַה שֶׁאֵין כֵּן כְּשֶׁאָמַר לָהֶם ״אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר״ וְגוֹ׳, ״וַיַּעֲשׂוּ כֵן״ – פֵּרוּשׁ: יִחֲדוּ הֵם אֶחָד מֵהֶם. בָּזֶה נִתְעוֹרְרוּ מֵהַנִּדְמֶה כִּי הוּא עֲוֹן יוֹסֵף, כְּמוֹ שֶׁהֵם נִתְאַכְזְרוּ עַל אֲחִיהֶם, לָזֶה בָּא לָהֶם הַצַּעַר בְּדֶרֶךְ זֶה שֶׁאָסְרוּ אֶחָד מֵהֶם בְּיַד אִישׁ נָכְרִי. וּכְבָר רָשַׁמְתִּי בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת כִּי הֶעָוֹן יוֹלִיד בִּדְמוּתוֹ בְּצַלְמוֹ, בְּסוֹד אָמְרוֹ (תהלים סב:יג) ״תְּשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ״, וּכְמוֹ כֵן הַדְּבָרִים כָּאן, שֶׁהִכְאִיב לָהֶם לִבָּם בְּצָרַת אֲחִיהֶם. וְהוּא אָמְרוֹ אֲבָל – פֵּרוּשׁ, אִם הָיָה הַמִּקְרֶה זֶה בְּדֶרֶךְ אַחֵר לֹא הָיִינוּ מַצְדִּיקִים שֶׁעַל סִבַּת יוֹסֵף בָּאָה אֵלֵינוּ, אֲבָל עַתָּה וַדַּאי אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ.

וְעוֹד הָיָה לָהֶם לְאוֹת, כֵּיוָן שֶׁנִּתְיַחֵד שִׁמְעוֹן, דִּכְתִיב (בראשית מב:כד) ״וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן״, מִזֶּה יָדְעוּ כִּי דְּבַר יוֹסֵף הוּא הַסּוֹבֵב, כִּי זֶה הוּא הַיּוֹעֵץ עֵצָה רָעָה עַל יוֹסֵף, דִּכְתִיב (בראשית לז:יט) ״וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא ויחי) שֶׁהֵם שִׁמְעוֹן וְלֵוִי.