שפתי כהן על התורה · דברים · פרק 24 · פסוק 12

ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו. ארז"ל לא תשכב ועבוטו אצלך, השב תשיב לו את העבוט וגו', אז"ל כסות לילה מחזירו בלילה ונוטלו ביום וכלים של יום שעושה בהם מלאכה נוטלם בלילה ומחזירם ביום, א"כ לא תשכב, אין לך שכיבה כלומר אין לך נחת רוח כל עוד שהוא אצלך, שאתה צריך בכל פעם להחזירו וליטלו א"כ מה תועלת בו, השב תשיב, הואיל אין ב"ד מחליטין אותו בידך, וברכך כשיראה מחזיר של יום ביום ושל לילה בלילה ואינו בידך אלא שומר עליו ודאי שיברכך כמה ברכות, ולא עוד אלא בכל עת שאתה מחזירו יחשוב לך הקב"ה שאתה נותנו לו בצדקה, לפי שבעל חוב קונה את המשכון שנאמר וצדקה תהיה לך אם אינו קונה למה הוא צדקה, מכאן שבעל חוב קונה את המשכון, כך העלו בגמרא, א"כ לא יקשה עליך החזרה כי בכל עת אתה עושה צדקה:

עוד רמז כאן סוד הגלגול, השב פעם אחת, תשיב פעם שני, כבא השמש פעם שלישית. ושכב בשלמתו לא אמר בעבוטו אלא בשלמתו בגוף שנשלם בו, משא"כ בגוף ראשון שנקרא עני, וזו היא צדקה שעושה הקב"ה עם בריותיו להצילם מיום הדין, תהיה צדקה לפני ה', ר"ת תציל. לא תעשוק שכר שכיר נסמך לפרשה של מעלה כי תשה, לומר שלא תאמר כאשר עשו לי כן אעשה, אני נתתי לו בהלואת הן ולא די שלא נתן לי שום דבר אלא שאני צריך להחזיר המשכוי כבוא השמש ואין מחליטין אותו בידי, כן אני אעשה שלא אתן שכר השכיר עד שאצערם, לזה אמר לא תעשוק שכיר עני ואביון, אתה עשיר ויש לך אבל אלו הם עניים כמו שאומר ואליו הוא נושא את נפשו למות, עלה בכבש ונתלה באילן, שמא תאמר תינח עניים שאר ישראל מנין, ת"ל מאחיך, שמא תאמר גרים מנין ת"ל או מגרך זה גר צדק, בארצך לרבות שכר כלים ושכר בהמה, ופירוש בשעריך כל דבר שיש לו שיעור וקצבה, כגון תופרי כלים וכל העושים כלים בשכר ביום שהשלימו מלאכתם ואמר לבעלים הביא שכר וטול כליך, אם לא נתן לו באותו היום עובר על ביומו תתן שכרו, כן אז"ל. ביומו תתן שכרו, אומר הקב"ה לאדם בכל יום ויום עשה בו מצוה שזהו שכרו, שלזה נתן שס"ה ימים כנגד שס"ה גידים ואם חסר גיד אחד נעשה פגום והוא בעל מום, ולא תבא עליו השמש, ביום המיתה מתקרבים כל הימים להעיד כל יום מה שעשה בו, שנאמר ויקרבו ימי ישראל למות, ויקרבו ימי דוד למות, ויום שלא נעשה בו מצוה יהיה חושך, כ"ש אם ח"ו נעשה בו שום עבירה, זהו ולא תבא עליו השמש שבאה שמשו והוא חשוך: