שפתי כהן על התורה · במדבר · פרק 28 · פסוק 26

וביום הבכורים וגו'. אמר בהקריבכם מנחה וגו' בשבועותיכם, כולי האי למה כל הסימנים האלו, יאמר וביום הבכורים קדש יהיה לכם, ועוד מנחה חדשה היא העומר, ולא מצינו שנקרא מנחה, אלא כוליה קרא לדרשא אתי, וביום הבכורים, הוא יום שנבחרו ישראל לקבל התורה, שנאמר כענבים במדבר מצאתי אבותיכם כבכורה בתאנה בראשיתה, שחז"ל דרשו פסוק זה על ישראל בקבלת התורה, וז"ל כענבים במדבר מצאתי אבותיכם, מדבר בישראל בשעה שעמדו על הר סיני נמשלו כענבים, מה ענבים נאות מבחוץ וכעורות מבפנים, כך היו ישראל בשעה שעמדו על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, הרי בפיהם, אבל בלבם לא היה נכון, שנאמר ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו, ד"א מה ענבים הללו חרצנים מבפנים כך היו ישראל והאספסוף אשר בקרבו, מה ענבים יש בהם מאכל ומשקה כך היו ישראל, יש בהם בני תורה ויש בהם בני מעשים, כבכורה בתאנה, שאורין אותה פירוש שמלקטים אותה) אחת ואח"כ שתים ואח"כ שלש ואח"כ בסלים ובמגרפות. כך ישראל בתחלה במצרים נתן להם מצות מילה, שנאמר ומלתה אותו אז יאכל בו, ובמרה נתן להם שבת ודינים שנאמר שם שם לו חק ומשפט, וכשבאו לסיני נתן להם עשרת הדברות ומצות עשה ומצות ל"ת וכל התורה זהו בכורים. בהקריבכם, שהקריבו עצמן לקבל התורה. מנחה, שנחה ושקטה הארץ בקבלת ישראל התורה, כמ"ש ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, בה"א הידיעה,, זה ששי בסיון, שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם יקבלו ישראל את התורה אתם מתקיימים ואם לאו אחזיר אתכם לתהו ובהו, היינו דכתיב ארץ יראה ושקטה, יראה שלא יקבלו ישראל את התורה, וכאשר קבלוה שקטה. זהו מנחה, שנחה ושקטה. חדשה, שנתחדשו נפשותיהם, כמ"ש בחדש השלישי שנתחדשו נפשותיהם, לזה מתו, שנאמר נפשי יצאה בדברו, יצאה נפשם שהיתה מטונפת מגלולי מצרים וטבלו בנהר דינור לקבל התורה כמו שכתבנו בפרשת יתרו. וכן בכל שנה, כמ"ש במדרש אמר הקב"ה לישראל בני הוו קורין פ' זו בכל שנה ושנה ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני על הר סיני ומקבלים התורה שנאמר ביום הזה, והיל"ל ביום ההוא, ואמר הזה, כאילו זה היום קבלוה מחדש. בשבועותיכם, בשבעתכם כתיב, יום שנשבעתם בהר סיני שלא להחליפו באל אחר, שכן בדבור ראשון אמר אנכי ולא יהיה לך, והוא ג"כ נשבע שלא להחליף אתכם באומה אחרת, שנאמר למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים כאשר דבר לך וכאשר נשבע וגו'. זהו בשבעתכם כביכול אני ואתם. מקרא קדש יהיה לכם, הואיל ונכתר זה היום באלו הכתרים, ראוי הוא לעשותו קדש ולשמוח בו. אותו רשע נאמר בו יום הולדת את פרעה ויעש משתה, כל שכן יום שנתחדשו ונתן להם כלי חמדה, ותעשו ג"כ סעודה כביכול להקב"ה, ולעשות לו נחת רות, במה בקרבנות, שנאמר והקרבתם עולה לריח ניחוח לה'. ומה שלא הזכיר כאן בשעיר של עצרת חטא, כתב רבינו בחיי ז"ל הטעם בזה על דרך הפשט, לפי שהוא זמן מתן תורה, ושם היו ישראל כקטן שנולד שהוא בלא חטא. ועל דרך הקבלה ירמוז לעצירתו של עולם, שבו יתבטל יצר הרע לגמרי וגדר אבניו נהרסה, ע"כ:

ובזוהר שאלו למה לא היה חג זה ז' ימים, מאחר שהוא אחד מהג' מועדים, וז"ל, בשבועות אמאי לא אשתכחו ביה ז' יומין, והא הכא אתחזון יתיר מכולא, פתח ואמר מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, וכי מאי שנא הכא דאקרון ישראל אחד יתיר מאתר אחרא, אלא כיון דשבחא דישראל אתיא קרא לפרשא לון אחד, דהא בכל אתר שבחא דישראל אחד הוא, מאי טעמא בגין דכל קשורא דעילאי ותתאי בהאי אתר דאיקרי ישראל ישתבח, עד כאן. והכוונה היא לומר לפי שבחג השבועות ניתנה בו תורה שבכתב והיא בין אברהם יצחק ויעקב באמצע מקיים אוהלים ומיחד אותם לזה חג זה בין פסח וסוכות. ולמה לא נזכר באיזה חודש ובכמה בחודש, כמו שאמר בפסח בט"ו לחודש הראשון, וכן בסוכות אמר אך בט"ו לחודש השביעי, אלא לומר שאף על פי שניתנה תורה בקולות וברקים, עם כל זה בחשאי ניתנה בו, ולא היו הקולות יוצאות חוץ לגבול ישראל. וכל זה כדי להסיח דעתו של שטן כדי שלא יעכב, כמו שאמרו חז"ל שגירהו באיוב, וכן אמרו בפרק רבי עקיבא שבא שטן ואמר לו תורה היכן היא וכו', משמע שלא ידע בה ולא שמע, ולזה לא נזכר באיזה יום בחודש יעשו חג זה, לפי שבכל שנה ושנה נחשב כאילו ישראל מקבלים התורה מחדש כמו שאמרנו, ולא ימצא השטן שום קטרוג לקטרג על ישראל:

ובזוהר אמר רעיא מהימנא, כגוונא דבכורים לאמהון איקרו בכורים אוף הכי אתקריאו פירות בכורים דפירות דאילנין. כבכורה בתאנה, הכי ישראל (סבא) קדמונים ובכורים לקודשא בריך הוא מכל אומין דעלמא, הדא הוא דכתיב קודש ישראל לה' ראשית וגו', ובגין דא איתמר בהון תביא בית ה' אלהיך, ובגין דא אילין דאיתמר בהו ויאכלו את ישראל בכל פה, יאשמו רעה תבוא אליהם וגו':