שפתי כהן על התורה · במדבר · פרק 29 · פסוק 1

ובחודש השביעי. הוא יום ראש השנה יום דין. ונבחר חודש זה להיות יום דין, לפי שבחודש זה הוא מזל מאזנים, ואומר במאזנים לעלות, שכולם עולים לפניו לדין, וצריכין הכל שיכינו עצמן ויזיינו עצמן בכלי זיין שהם תשובה ומעשים טובים, לזה הוא חודש ז' זיין, עוד נבחר יום זה לדין, לפי שבתשרי נברא העולם, וקשה דהא העולם נברא בכ"ה באלול, אלא מה שאמרו שבתשרי נברא העולם הוא על האדם שנברא ביום ששי שהוא נקרא עולם, שסיבת בריאת העולם הוא בשבילו, בראשית אותיות א' בתשרי, ואותו יום נצטווה ולא עמד בציוויו ונידון ויצא בדימוס, ואמר לו זה סימן לבניך, כשם שיצאת ביום זה בדימוס, כן בניך יוצאים מלפני בדימוס, ולזה נקרא תשרי, תשרי ותשבוק לחובין, זהו מקרא קודש יהיה לכם, היו בטוחים בו ועשו אותו יום טוב, אבל לכם לבד, כמו שאמר והוא ישפוט תבל בצדק, אלו ישראל שנידונין תחילה מיקמי דליפוש חרון אף, שביום זה דן כל העולם. ועם כל זה יום תרועה יהיה לכם, לא תמשכו באכילה ושתיה כל כך כי הוא יום דין:

ובזוהר פרשת תצוה (דף קפ"ד) אמר טעם אחר על דרך הסוד למה נבחר יום זה לדין וזה לשונו, אמאי אתער דינא ביומא דא אלא כל רזין וכל קידושין יקירין כולהו תליין בשביעאה וההיא שביעאה עילאה עלמא דאתי איקרי ומיניה נהרין כל בוצינין וכל קידושין וכל ברכאן, וכד ייתי זימנא לחדותי ברכאן וקידושין לאנהרא בעא לאשגחא בכל תיקוני דעלמין כולהו וכל אינון תיקונין לאתקיימא כולא סלקין מגו תתאה אי אינון כשראן ואי לא כשראן כדין קיימא דלא נהירא עד דאתפרשן חייבין מגו זכאין כדין אתער דינא, ומהאי דינא אתתקף סיטרא אחרא ואשתכח מקטרגא בעלמא בגין דינתנון אינון חייביא בידיה, בגין דעליה כתיב ולכל תכלית הוא חוקר, וחפיא לסיהרא, אמאי בגין דלית תיאובתיה דקודשא בריך הוא לאובדא לעובדי ידוי, וההוא סיטרא אחרא קיימא בקליפה תקיפא דלא יכיל לאתברא בר מההוא עיטא דקודשא בריך הוא יהיב לישראל דכתיב תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו, בגין לתברא ההוא כסה דאתחפיא סיהרא ולא נהיר, וכד מתערי ישראל לתתא בשופר בההוא קלא דנפיק משופר בטש באוירא ובקע רקיעין עד דסלקא לגבי ההוא טינרא תקיפא דחפיא לסיהרא אשגח ואשכח אתערותא דרחמי דסליק וקיימא לעילא אתערבב, כדין ההוא קלא קיימא ואעבר ההוא דינא כיון דלתתא אתערו רחמי הכי נמי לעילא אתער שופרא אחרא עילאה ואפיק קלא דאיהו רחמי ואאתערעו קלא בקלא רחמי ברחמי ובאתערותא דלתתא אתער הכי נמי לעילא, עד כאן. זהו באחד לחודש, בא אחד שהיא הבינה, ששלוש עליונות נקראים כולם אחת ואחת כמו שאמר אחת אחת ואחת, אם כן בא אחד לחודש כמו שאחד מטי זימנא לחדותי ברכאן וקידושין (ס"א וחידושין), לזה ראש של שנה היא כנסת ישראל:

ובמדרש ובחודש השביעי, חודש שהוא שבע במצוות, שופר בו, כיפור בו, סוכה בו, לולב בו, ראיה בו, וכו'. דבר אחר השביעי, רבי ברכיה קרי ליה ירחא דשבועתא, שכן נשבע הקב"ה לאברהם ואמר לו בי נשבעתי, ומה היה צורך לשבועה זו, אמר אברהם אבינו לפני הקב"ה רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שבשעה שאמרת לי קח נא את בנך את יחידך שהיה בלבי מה להשיבך וכבשתי את יצרי ולא השיבותיך, כך כשיהיו בניו של יצחק באים לידי עבירה ומעשים רעים, תזכור להם עקידת יצחק אביהם ותמלא עליהם רחמים ותרחם עליהם ותקום מכסא דין לכסא רחמים, אימתי בחודש השביעי, עד כאן:

עוד באחד לחודש, משל לבן מלך שהיה לו דין לפני אביו, אמר לו המלך אם אתה מבקש לזכות לפני בדין מנה לך אפטרון פלוני והוא זוכה לך בדין, כך אמר הקב"ה לישראל אם אתם מבקשים לזכות לפני בדין תהון מזכירין לפני זכות אבותיכם. באחד זה אברהם שנאמר אחד היה אברהם. זכרון תרועה זה יצחק שנאמר והנה איל אחר. מקרא קדש, זה יעקב שנאמר שמע אלי יעקב וגו' וישראל מקוראי, אימתי אתם מזכירים זכות אבות ואתם זוכים לפני בדין, בחדש השביעי:

מצאתי כתוב בספר הרוקח וז"ל, מנין לנו שבראש השנה באים לדין שנאמר למשפטיך עמדו היום. בפרשת אמור בכל הרגלים כתיב יום לבד מראש השנה, בפסח כתיב יום, ובחמשה עשר יום לחדש, ובעצרת כתיב וביום הבכורים בהקריבכם מנחה וגו', וביוה"כ כתיב וקראתם בעצם היום הזה וגו' כי יום כפורים הוא, בסכות כתיב ביום הראשון וביום השביעי, אבל בראש השנה אמר זכרון תרועה ולא הזכיר יום, זהו ימים יוצרו ולא אחד בהם, ולו קרי, לומר ימים יוצרו ולו להקב"ה אחד בהם שלא כתב בו יום. ועל ספרך כולם יכתבו, וסמיך ליה ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם, לומר שצדיקים גמורים נכתבים לחיים. אם תקטול אלוה רשע רשעים נכתבים למיתה. אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם, בינונים תלוים ועומדים עד יום הכפורים. מכאן אסמכתא למאי דאמר רבי כרוספדאי אמר ר' יוחנן שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, ואמרינן אדם נידון בראש השנה ונגמר דינו ביום הכפורים. ולא אחד בהם, ס"ת אדם, לכך אנו מתפללים זכרנו לחיים כו'. לכך בפרשת ראש השנה שבסדרא זו יש תיבות כמנין חיים. ומנין שביום הכפורים נחתם, שהרי בסדרא זו בחול ובשבת ובפסח ובעצרת ובראש השנה ובסכות כתיב יום בפרשת המוספים, אבל לא ביום הכפורים, זהו ימים יוצרו ולו אחד בגימט' שנ"ד כמנין שנת הלבנה, ולו אחד, להקב"ה יום הכפורים. ולו קרי, ולא כתיב, אין שטן מקטרג על עבירות שנעשו אותו היום, כדאיתא בפרק קמא דיומא. א"כ ולו אחד, יום אחד שהוא יום הכפורים, אין לו בו קטרוג. יום אחד, בגימט' הדין. ולפי שבפרשת אמור אין כתיב יום בראש השנה, לפי שבא בראש חדש, ומקדשין את החדש ע"י הלבנה, ואין כבודה אלא בלילה, שנאמר את המאור הקטן לממשלת הלילה, וראש חדש תלוי בב"ד ובעדים, ופעמים שאין רואין אותו בזמנו, ופעמים בא בארוכה ואין רואין אותו ביום שראוי לו להיות בו ראש חדש, לכך אין יום בפרשת ובראשי חדשיכם, שאין מברכין ברכת הלבנה אלא בלילה, ולכך אין יום בפרשת אמור בפרשת ראש השנה, ע"כ. ובתיקון שתקנו ז"ל ג"פ חיים, שאומר זכרנו לחיים אל מלך חפץ בחיים כתבנו בספר החיים, כנגד שלשה ספרים, כנגד ספר צדיקים אומר זכרנו לחיים, שזכירה היא בצדיקים שנאמר זכר צדיק לברכה, אל מלך חפץ בחיים כנגד רשעים, שנאמר כי לא אחפוץ במות המת, כתבנו בספר חיים כנגד בינונים שהם תלוים ועומדים לכתיבה. א"כ יהיה פירוש באחד לחדש על זה הדרך, בא אחד, בא יום שממתין לו השטן שהוא יום ראש השנה יום דין, כי ליום זה הוא ממתין, כמ"ש ולא אחד כתיב, ולו קרי, יום ראש השנה, ולהקב"ה יום כפור, לזה נתן הקב"ה עצה לישראל ואמר להם יום תרועה שתערבבו השטן, ויהיה ג"כ לכם יום תרועה, יום שברון, כמו תרועם בשבט ברזל, ולזה יום תרועה מוטעם טרחא, שחוזר לכאן ולכאן:

ועשיתם עולה וגו'. ולא אמר כמו בשאר המועדים והקרבתם אשה. אמר בזוהר וז"ל, ועשיתם עולה, והקרבתם מבעי ליה כשאר כל יומין מאי ועשיתם, אלא ביומא דא ועשה לי מטעמים כתיב, כמה מטעמים תבשילים עבדו ישראל בהני יומי בעוד דמקטרגא אזיל ומפשפש בחובין דעלמא, ועל דא לא כתיב והקרבתם אלא ועשיתם, ולא אמר אשה, וכן בכל שאר יומין לא כתיב אשה דלית לון חולקא בכל הני יומי כ"ש בהאי יומא דאינון עבדי מטעמים ותבשילין בלא דעתא דסטרא אחרא, דהא יצחק משדר ליה לצוד צידא דחובין דבני עלמא ולאייתאה לגביה, ובעוד דאיהו אזיל ישראל נטלו עיטא מרבקה ועבדין כל אינון צלותין, מזמנין שופר ותקעין ביה בגין לאתערא רחמי, והא אוקימנא. ויבא לו יין וישת דאייתי ליה מרחיק מגו אתר דחמרא עתיקא ושתי ואטעי ליה, ואח"כ מברך ליה בכמה ברכאן ואעבר על חובוי, מה כתיב ויהי אך יצא יצא יעקב וגו', ובגין כך איהו יומא דיבבא, וקרבנא איהו איל אחד בגין אילו דיצחק. ושעיר עזים אחד לחטאת, שוחד לסמאל לכפרה אנפוי מההוא בכיה דאיהו בכי בהאי יומא כיון דאיהו חמי דלא אתעבידת רעותיה והא למגנא צד צידה, ע"כ. א"כ פירוש לחטאת לקנח הדמעות:

עוד ובחדש השביעי באחד. לומר שהוא חדש מיוחד להקב"ה, כמ"ש בזוהר פרשת תצוה (דף קפ"ו) וז"ל, פתח ואמר החדש הזה לכם ראש חדשים, וכי זמנין וחדשים לאו אינון להקב"ה, אלא חדשיכם לא כתיב אלא החדש הזה לכם, דילי איהו, אבל אנא מסרית יתיה לכון, דילכון איהו באתגליא, אבל שביעאה דילי איהו, ועל דא איהו בכסא ולא באתגליא, ירחא דילכון איהו בסדרא דאתוון אביב אב י"ב רזא דג' ואיהו אב"ג בסדרא דאתוון, אבל ירחא דילי איהו מסופא דאתוון תשרי, מ"ט אתי מתתא לעילא ואנא מעילא לתתא, האי דילי ברישא דירחא אנא איהו באתכסיא, בעשרא לירחא אנא איהו, בגין דאנא בחמש קדמאי וחמש אחרנין וחמש תליתאי, בקמייתא דירחא אנא איהו בגין ה' יומין, בעשרא דירחא אנא איהו בגין ה' יומין אחרנין, בט"ו לירחא אנא איהו, מ"ט כולי האי, בגין דכל ירחא דא מעלמא עילאה איהו, ועלמא עילאה ברזא דה' איהו בכל זמנא וזמנא, בגין כך ירחא דא בכסה ולא באתגליא, בגין דעלמא עילאה בכסה איהו וכל מילוי באתכסיא, וירחא דא דקוב"ה איהו בלחודוי, ע"כ. א"כ באחד לחדש כאילו אמר חדש לאחד, ב"ה שבידו לחדש:

עוד באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם. כמו שאמרו במדרש אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי, אימתי בראש השנה, שהסנהדרין יושבין לעשות ראש השנה ביום פלוני, מיד הקב"ה מושיב סנהדרין של מלאכים ואומר להם לכו גמרו מה שתחתונים גוזרין, אומרים לפניו רבש"ע בניך גזרו שיהיה ר"ה ביום פלוני, מיד הקב"ה יושב באותו יום לדון עולמו, והכסאות מוצעות והספרים נפתחים והסנהדרין של מלאכים עומדים לפניו אלו מלמדים זכות ואלו מלמדים חובה, למה כי חוק לישראל הוא, ישראל גזרו חוק ראש השנה, והרי הוא משפט לאלהי יעקב, ע"כ. לזה אמר כאן מקרא קדש יהיה לכם, והוא לשון זימון, כמו וקדשתם היום ומחר ת"א ותזמנינון, למה הוא מקרא קדש, שהוא מזומן לדין. הוא לכם, כלומר בשבילכם שאתם קראתם אותו קדש, זהו יהיה לכם: