שפתי כהן על התורה · דברים · פרק 13 · פסוק 2

כי יקום בקרבך נביא, קרא אותו נביא שכבר היה בחזקת נביא. כמו שאמר שם א"ר יוסי ראה עד היכן הגיע כחן של נביאי עכו"ם, אפילו נתן להם ממשלה על חמה ולבנה כוכבים ומזלות לא תשמע להם, מפני מה כי מנסה ה', א"ר עקיבא ח"ו שמעמיד הקב"ה חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעובדי ע"ז, הא אינו מדבר אלא במי שהיה נביא אמת מתחלה וחזר להיות נביא שקר כחנניה בן עזור, א"כ אליבא דרבי עקיבא היה נביא אמת, ולזה ידע באות ובמופת, וא"ת איך בא האות והמופת על שקר לזה אמר כי מנסה ה' אתכם, וא"ת למה חייב מיתה זה הנביא הואיל וה' מנסה על ידו את ישראל. אלא הענין הוא שזה הוא בעצמו יודע שהוא נביא שקר שאי אפשר לחול עליו נבואה להכחיש אלהותו ית', אבל חשב שבא לו על דרך חלום כמו שהולך בהחבא אצל פילגשו, לזה אמר או חולם חלום ונתאמת לו הדבר שהרי שתף עצמו עמהם ואומר נלכה אחרי אלהים אחרים ונעבדם, וזה אינו מסית כי המסית מיתתו בסקילה וזה בחנק, והיה לו לעלות אל לבו כי זה החלום הוא שקר ולא יעשה חשבון ממנו, כל שכן שלא יאמת אותו לאחרים, כי מה ששמענו באזנינו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה לא מפי משה אין לו בטול עולמית, זהו כי דבר סרה על ה' ולזה אמר המוציא אתכם מארץ מצרים והפודך מבית עבדים לפי שבדבור ראשון אמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, ואולי הוא חייב מיתה ממקום אחר לזה בא לו זה הטעות, אחת כדי לנסות את ישראל, ואחת כדי לחייבו מיתה, ולזה מיתתו בחנק שהיא קלה משאר מיתות, כי מן הראוי היה לו למות בסקילה, כי המסית שאומר נלכה ונעבדה מיתתו בסקילה, אלא כמו שאמרנו. אמר והמוציא אתכם בלשון רבים והפודך בלשון יחיד לומר אפילו לא עשה עמך אלא שפדך כאחד העם שפודה את אחד מבית השביה, ראוי לו שיקבלהו כאב ואדון: