שפתי כהן על התורה · ויקרא · פרק 16 · פסוק 14

ולקח מדם הפר והזה וגו'. קבלו רז"ל לפי שאמר והזה מן הדם ואח"כ אמר יזה ז' פעמים, הזאה ראשונה אינה ממנין השבע הזאות, לומר כי המנין אינו נופל אלא בעולם שהוא מחסד ולמטה שמשם נקרא עולם שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה, למעלה הוא אחדות שלימה, כי שלשתם חשובים כאחת, ולזה היה רומז המנין שהיה מונה אחת אחת ואחת הרי שלשה אחדים, לומר שהם חשובים כאחת, והיה מונה אחת ושתים וכו' אחת ושלש כו', לומר שהכינה האצילה ששה בנים ובת, ולזה אומר אחת ואחת בתוספת הוא"ו ולזה אחת תחת עם כולם, וכן אמר דוד לך ה', כלל בו הג' עליונות, ואח"כ אמר הגדולה והגבורה והתפארת וכו' ודע שההזאות היו ז' מדם הפר לפנים בין בדי הארון, ושבע מדם השעיר הרי י"ד, וכן היה מזה על הפרוכת כנגד הארון מבחוץ ז' מדם הפר וז' מדם השעיר, הרי י"ד שהם כ"ח הזאות, חוץ מהאחדות שהם הראשונות שאינם נכנסות במנין, תמצא רמוז מה שאמרנו, רוחב ארבע באמה שהם הארבעה אחדות, ואורך שמנה ועשרים שהוא מלוי המלוי, כמ"ש לעיל, והיה מערה דם הפר לתוך דם השעיר ומזה על קרנות המזבח שבע פעמים, הרי ל"ה הזאות אחר שהיו י"ד וי"ד, שהם רמז ליד הגדולה ויד החזקה, וז' הרי ל"ה, וכבר ידעת היכן רומז זה, ועם ד' הזאות האחדים גימ' ט"ל, שהוא הוי"ה אח"ד, והכל מאחדות שלימה בשכמל"ו, ט"ל, ל"ט, להעביר לווטין מהעולם. ועוד אם תסתכל במנין שהיה מונה, תמצא ט' אחדים, אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע, הרי ט' אחדים, וכבר ידעת כי סוף המספר הוא ט', כי היו"ד היא בסוד אי"ק חוזרת לאחדים, ואם תצרף שתים שאמר אחת ושתים, תצרף שתים ושלש וד' וה' וו' וז' יעלו הכל ז"ך, ועם האחת הם כ"ח שהיא הנותנת להם כח, ואם תצרף ד"פ ז"ך כנגד ד' הזאות, יעלו ח"ק, ועם הארבעה אחדים יעלה יב"ק, שהם דרך הקו, ה"ס כ"ו כ"א, והבן. בזוהר ודאי כמצליף כניטופין דאצבעא לסטרי כפורתא אדי ואתכוין ושארי לממני אחת אחת ואחת, אחת בלחודא אחת דכליל כולא, אחת שבחא דכולא, אחת דכולא אהדרן לקבלה, אחת רישא דכולא, לבתר אחת ואחת, אחת ואחת, דאינון שריאן כחדא ברעותא דלא מתפרשין לעלמין, בתר דמטא להאי ואחת דאיהו אמא בכולא מכאן שרי לממני בזווגא ומני ואמר אחת ושתים אחת וכו' אחת ושבע, בגין לאמשכא ולנגדא להאי אחת דאיהי אמא עילאה בדרגין דבתרא לאמא תתאה ולאמשכא נהרין מאתרייהו לכנסת ישראל:

ואמר והזה באצבעו ואח"כ אמר באצבעו, שאמר יזה ז' פעמים מן הדם באצבעו, רמז מה שאז"ל על כל הזאה טבילה שלא יטבול אצבעו בדם ויזה באותה טבילה שבע פעמים, אלא לכל הזאה הוא טובל אצבעו בדם, לפי שכל אחת היה לה כוונה בפני עצמה, ואולי אלו הד' הזאות הם רמז לאבי"ע, כי כל אחד יש לו שלש עליונות שהם חשובים כאחת וז' בנים, והז' הזאות שעל המזבח הם כנגד הז' נערות הראויות לה, והבן: