שפתי כהן על התורה · בראשית · פרק 30 · פסוק 15

ותאמר לה המעט קחתך את אישי. אם הלילה הוא של רחל איך תאמר לה קחתך את אישי שלה לקחה, אלא אמרה לה לאה כשנתת שפחתך בלהה אותו הלילה לא, חשבתיו עליך ולא נכיתי אותו. ולקחתי לילה אחר בעבורה, את ג"כ היה לך לעשות כן כשנתתי שפחתי שלא תנכה אותו מחלקי, לזה אמר המעט קחתך את אישי. אמרה לה לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך, תחת דודאי אתן לך אבל תחת שפחתך לא אתן לך כי את יש לך בנים, כי כשנתתי בלהה שפחתי לא תחשובי ולא תנכי אותו לילה מחלקי אבל את יש ליך בנים. ותצא לאה, לפי שרוצה לקחת לילה תחת שפחתה כדי שלא תשמע רחל, אמרה אלי תבא כי שכור שכרתיך שני לילות יש לי עליך אחד שנתתי שפחתי בחיקך ואחד בדודאי בני, ולזה אמרה שכור שכרתיך ב'. ולזה אמר וישמע אלהים אל לאה ותהר, ששמע תפלה שהתפללה כשנתנה שפחתה ולזה אמרה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי, ותקרא שמו יששכר אע"פ שלא נתן לי שכרי מיד כשנתתי שפחתי עכ"ז שכרי מונח, א"כ י"ש שכ"ר. ותהר עוד וגו' ותקרא שמו זבלון, גי' לדודאי"ם, כלומר זה הבן בשביל הדודאים., ולזה זבלו"ן ז"ב לו"ן, ז"ב נוטריקון זה בשביל, לו"ן גי' הדודאי"ם הו"א ב"א, לזה יצא זבולון מהולכי מדברות וממפרשי ימים כי הדודאים נמצאים בשדה לחוף ימים. ואחר ילדה בת, ולפי שנולדה אחר זבולון שהוא יוצא מדברות לזה ותצא דינה. ותקרא שמה דינה, אמרה לאה בת בתחלה סימן יפה לבנים כדי שתסייע האם בגדול הבנים, אבל באחרונה אינה אלא דין, וזהו דינ"ה די"ן הוא, א"כ דין ורעה היא, וכן כשתמנה מאל"ף עד ד' עולה עשרה, ומאל"ף עד י' עולה ה"ן, וכן מאל"ף עד נו"ן עולה קצ"ה, וכן מאל"ף עד ה ט"ו, צרף י' וה"ן וקצ"ה וט"ו עולה הכל רע"ה, א"כ רעה היא זאת: