שפתי כהן על התורה · ויקרא · פרק 11 · פסוק 13

את אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו וגו'. בא להזהיר על הדעות הכוזבות וגם על האמונות הרעות שלא ילכו ולא יאמינו בהם. אלא שיבטחו ויאמינו בו יתברך ולא תהיה אמיתתו מסופקת ומרופפת בלבם, זהו אמרו ואת אלה תשקצו מן העוף:

את הנשר. שלא יהא כאילן שנושר פירותיו, כלומר שתוהא על המצות שעשה ומסירן ומשליכן מלבו:

ואת הפרס. שלא תהיה עבודתו להקב"ה על מנת לקבל פרס, כי העובד על דרך זה אין בלבו אהבתו יתברך, ועיקר המצוה אהבתו יתברך שהרי אחר היחוד שמע ישראל, הוא אומר ואהבת את ה' אלהיך, כי מי שעובד על מנת לקבל פרס אינו מעריך החסדים שעשה עמו מיום שנצטייר בבטן אמו ונולד לעתו ולא נעשה נפל, והבטיחו על שדי אמו ששלח לו מזונו כפי מה שצריך לו, ועל מה שעשה עמו כשנגמל, שהוא קשה לתינוק פרידתו משדי אמו כפרידת הנשמה מן הגוף, ועל הראשונה אמר דוד מבטן אמי אתה גוזי, שהוציאו לאויר העולם ולא נעשה נפל, ועל השניה אמר מבטיחי על שדי אמי, ועל השלישית אמר ואל תשכחי כל גמוליו, מלבד מה שעשה ועושה עמו בכל עת ובכל רגע מכמה חלאים וכמה סכנות והוא אינו יודע, שנאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו, אין בעל הנס מכיר בנסו, מלבד הנסים שהוא יודע ומכיר בהם, כמו שאנו אומרים ברעב זנתנו ובשבע כלכלתנו מדבר מלטתנו ומחלאים רעים דליתנו, ובכל יום ויום הוא מזמין לו מזונו וטרפו, וכל זה הוא בחסד גמור מבלי שקדמו שום דבר, ודאי כשיעריך כל זה ודאי שיתחקק אהבתו בלבו ולח ישאל ממנו פרס, כי איך ישאל פרס והוא יש לו עליו כפלי כפלים, שאם יהיו ימיו מאה אלף שנה לא יוכל לפרוע לו אחת מני אלף, א"כ מי שהוא עובד על מנת לקבל פרס ודאי שהוא כופר בכל אלו הטובות אשר עשה עמו והוא מקטני אמנה באמונתו יתברך, והוא בער וכסיל, לזה הרחיקה התורה דעה זו:

עזניה. לומר אם קנה נכסים לא יאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל. אלא כמו שאמרה תורה וזכרת את ה אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, זהו עזניה העז ני כלומר העוז ממנו, גם זו היא דעה רעה שכופר בטובתו של הקב"ה: