שפתי כהן על התורה · ויקרא · פרק 1 · פסוק 9

עוד וקרבו וכרעיו ירחץ במים, שהמביא קרבן צריך לרחוץ תוכו וברו, קרבו זהו תוכו, וכרעיו הם ברו, ירחץ במים, ירחצם במי הבכי, ולא יתגאה בקרבן שהביא אלא יחשוב שכל מה שנעשה באותה בהמה הוא ראוי לכלם. ואם מן הצאן, שלא שב בתשובה בבקר, כלומר בבחרותו אלא שב קודם ימי הזקנה. שאחר שעשה כמה עונות וטעם טעם החטא כבש יצרו ועמד כנגדו והעיז לו פנים, וזהו מן הכבשים או מן העזים ואמר אחר כך לעולה, ובקרבן הבקר הקדים העולה שאמר אם עולה קרבנו מן הבקר, וכאן אמר מן הכשבים או מן העזים לעולה, לפי שלא טעם טעם חטא מעולם, לזה הקדים העולה, לומר שהוא עולה על הכל, ולזה תמצא בעולת בקר ד' פעמים עולה, לומר שהוא מעולה בד' יסודותיו, אמנם אם מן הצאן קרבנו אמר ב"פ עולה, לומר שב' יסודות שהם האש והרוח הם שעלו לעילוי אחר התשובה והב' אחרים צריכים כבוס או גלגול, כחז"ל כפי חכמתו ית'. ושחט אותו על ירך המזבח צפונה, לא אמר ושחט אותו לפני ה' כמו שאמר בעולת הבקר, לפי שבגדיו צואים ואין לבא אל שער המלך ולא אמר על המזבח אלא על ירך המזבח צפנה, לפי שנטה אחר הצפוני שהוא היצר, לזה אמר ושחט אותו לא אמר ושחט הכבש או העז אלא אותו, לומר שצריך להתודות ולשחוט יצרו, על ירך, על המילה אם טימא אותה, צפונה נסתר, גם כן יעשה תשובה בסתר, כי חציף מאן דמפרסם חטאיה, אלא צפונה לפני ה', באותו פרק ובאותו מקום ובאותה אשה:

עוד בזוהר שחיטתן בצפון, דבעי למשחט לההוא דבההוא סטרא ועל דא אתמר זבחי אלהים רוח נשברה, בגין דיתבר רוחא דדינא ויתחלש דינא ומתגברין רחמי על דינא, ודא הוא רוח נשברה למהוי ההוא רוחא תקיפא נשברה ולא יתגבר רוחיה וחיליה, ובר נש בעי למיקם על מדבחא ברוח נשברה ואכסיף מעובדוי, בגין דהוי ההוא רוחא תקיפא תבירא וכלא בגין דדינא יתבסם ויתגברו רחמי על דינא: