והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן. כהן למה ולא אחר, אלא היה להם כהן משוח מלחמה ושוטרים, מדת הרחמים ומדת הדין והכהן היה מתחיל להתחיל מן הרחמים, ולזה ואמר אליהם ולא ודבר אליהם, ואמר שמע ישראל, במדרש למה היה אומר שמע ישראל לומר שאפילו אין להם שום זכות אלא שהיו מיחדים שמו ואומרים שמע ק"ש מספיק להם, כן אמר במדרש ואמר כן לפי שלא היה לו לומר שמע שהן קרובין, אלא ראה ישראל., וגם היה מזהירם שיזהרו ביחודו ית' תחילת כל דבר לפי שבו תלוי היחוד, כי הכהן ראש הבנין, וסימן והוא כהן, ועל ידו היו מתברכין, לזה כהן ולא אחר, ולזה כקרבכם ולא בקרבכם כדי שיוגבר החסד קודם, והיה מברכן ומתפלל עליהם בכח העשר:
קריאה במקור
שפתי כהן על התורה · דברים · פרק 20 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Warsaw, 1883
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020133570205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: eff3a4f64c03482c98adbcc49e5a34035a449646c00367ab4fc78277bc622e19