שפתי כהן על התורה · במדבר · פרק 13 · פסוק 4

ואלה שמותם. אחר שאמר כולם אנשים, שהיו אותה שעה כשרים. לזה אמר ואלה בוא"ו, לומר משמותם תדע שהיו כשרים, למטה ראובן שמוע, שנשמע תפלתו כשהיה מתפלל להקב"ה שיכפר לו על מעשה בלהה. בן זכור, שזכר לו הקב"ה ההשתדלות שהשתדל בהצלתו של יוסף וכפר לו. למטה שמעון שפט בן חורי, שעשה משפט באנשי שכם לפי שהן לא עשו משפטם שגנבו אחותו, ובן נח מצווה על הדינין והיא אחת משבע מצות ב"נ. בן חורי, כמו חורי יהודה, שפירושו שרים, כי הוא בן שרים, בן אברהם יצחק ויעקב. כלב בן יפונה, כלו לב. יפנה, שפנה לבו לשמים. יגאל, כמשמעו. פלטי, שנפלט אביו מחשד הגביע. גדיאל, שמגדל לאל. בן סודי, שהוא בעל סוד, שאינו מגלה סוד. גדי, שעושה עצמו כגדי שצריך לאמו. בן סוסי, שעשה עצמו כסוס לרכיבה. עמיאל בן גמלי שהוא גומל חסדים לעמו. סתור, שסותר עלבונו. מיכאל, שעשה עצמו מך ושפל. נחבי, הוא מחביא עצמו מרוב ענוה. בן ופסי, שעושה עצמו כאפס כלומר כלא חשיב. גאואל, שצפה לגאולתו של אל. בן מכי, שעשה עצמו מך. אבל אחר ששלחן והלכו להוציא דבה, כמו שארז"ל ויחפרו לנו את הארץ לא נתכוונו אלא לבשתה של ארץ ישראל, כתיב הכא ויחפרו וכתיב התם וחפרה הלבנה, שלא הלכו אלא להראות חרפתם ובשתם נהפכו שמותם לכוונה שהלכו בה, כמו שארז"ל אמר רבי יצחק מסורת בידינו מאבותינו מרגלים על שם מעשיהם נקראו ולא עלה בידינו אלא אחד, סתור בן מיכאל שסתר דבריו של הקב"ה ועשה עצמו מך, כלומר שכנה כלפי מעלה, א"ר יוחנן אף אנו נאמר נחבי בן ופסי שהחביא דבריו של הקב"ה. א"כ לזה חזר ואמר אלה שמות האנשים, לעיל אמר ואלה שמותם לפי שאמר כולם אנשים כשרים ראשי בני ישראל, ואלה שמתם שם תם, אבל אחר שהלכו בעצה רעה, אמר אלה. לא אמר ואלה האנשים הידועים שהיו כשרים, ונהפכו שמות האנשים, שהיו אנשים אבל עתה הם חמורים לא אנשים, מאחר שהם כופרים בהקב"ה. לזה הוצרך להתפלל על יהושע שלא יהא ניסת עמהם בעצתם. ומה שהתפלל עליו ולא על כלב, לפי שהוא משבטו של יוסף שהוציא דבה על אחיו ועוד הוצרך להתפלל עליו, כי כשעלה משה להר ישב יהושע למטה הוא לבדו ממתין עד שירד משה, ונפרד מישראל ולא היה עמהם בעשיית העגל, ולזה אמר לו קול מלחמה במחנה וגו' אין קול וגו', כי לא היה עמהם ולא ידע, ולזה אמר משה הוא נתן עצמו עלי וישב יחידי ונפרד מעשיית העגל, אף אני אתן עצמי עליו ואתפלל עליו שיפרד ג"כ מעצת המרגלים. ולזה מנאו אחר שבט יששכר. ואמר מטה אפרים ולא אמר למטה יוסף כמו שאמר במטה מנשה, לפי שגדי בן סוסי הוציא דבה. וא"ת לא ישלחהו ולא יתפלל עליו, אלא שלחו כדי להוציא עצמו מן החשד, שהיו אומרים שלח אנשים שאינם הגונים כדי שיוציאו דבה ויתארכו השנים שני חייו של משה. לזה שלח תלמידו שהיה חביב עליו כנפשו, להוציא עצמו מן החשד. שמשה נקרא נאמן שנאמר בכל ביתי נאמן הוא. ובמדרש תנחומא, מה ראה משה להוסיף י על שמו של הושע, אלא כלב נטל שכרו מן הארץ, שנאמר אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך אתננה, יהושע נטל שכרו חלק עשרה מרגלים, ולפי שהוסיף מצות ומעשים טובים נתוסף שמו: