ויצא אל המזבח וכפר עליו. מה כפרה שייכא במזבח, ונוכל לומר שלשון כפרה הוא לשון קנוח, כי אולי נגע בו אדם טמא בלא ידיעתו, כי מזבח זה הוא מזבח הזהב שהוא מזבח הקטורת, כי מזבח העולה אי אפשר להיותו טמא לפי שאש תמיד תוקד על המזבח והאש מטהרת, משא"כ במזבח הזהב, וכן מזבח העולה לא היה חלול אלא מלא אדמה שנאמר מזבח אדמה וגו', אבל מזבח הזהב היה חלול שנאמר את גנו, והוא מקבל טומאה מחללו, ולזה צריך כפרה וטהרה:
קריאה במקור
שפתי כהן על התורה · ויקרא · פרק 16 · פסוק 18
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Warsaw, 1883
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020133570205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: eff3a4f64c03482c98adbcc49e5a34035a449646c00367ab4fc78277bc622e19