וישא משלו ויאמר נאום. נאם כתיב, כלומר לך נאה לנאום ולומר לא לאחר, והתחיל משבח עצמו. בנו בער, לא תאמר שלמד מאביו, שאביו הוא בער בערכו, וצריך שיהיה אביו בנו, כלומר שילמד ממנו, זהו בנו בעור, שבעור צריך להיות בנו של בלעם. ונאם הגבר שתום העין, שאינו צריך לפתוח ב' עיניו, כי הוא בעין אחת אע"פ שהיא סתומה יכול לראות כמו אחר כיוצא בו בשתי עיניו פתוחות:
קריאה במקור
שפתי כהן על התורה · במדבר · פרק 24 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ובזוהר פרשת פקודי (דף רל"ז) ז"ל, ת"ח אית מאן דעביד חרשין ואצלח בידוי ואית מאן דעביד לון כההוא גוונא ממש ולא אצלח בידוי, דהא לעובדיא אלין גברא מתקנא אצטריך, ת"ח מבלעם דאיהו הוה מתקנא לאינון חרשין דיליה ואצלח בידוי, בגין דכתיב נאם הגבר שתום העין, שתום העין וסתום העין כלא חד, דחד עינא סתים תדיר וחיזו דעינוי לא הוה באורח מישר, מומא הוה ביה בעינוי, כתיב ושלח ביד איש עתי, זמין בכלא חיזו דעינוי דלא יתכשר, אבל רוחא קדישא מאן דישתמש בהדיה מה כתיב כי כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור וגו', והכא כלא אתקין לרוחא אחרא למיהב מסאבא ליה דוכתא לאשלטא, ע"כ. א"כ מה ששבח עצמו באמרו שתום העין לומר שהוא מתוקן לקלל ועוד בזוהר פרשת נשא (דף קמ"ז) ז"ל, תאנא כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוש ידוי לברכא לעמא דכתיב טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך, תאנא א"ר יצחק בוא וראה מה כתיב ביה בההוא רשיעא, דבלעם בשעתא דאתמסר ליה לברכא לישראל, הוה משגח בעינא בישא בגין דלא יתקיים ברכתא, והוה תלי מלוי בההוא עינא בישא, דכתיב נאום בלעם בנו בעור, מאי בנו בעור מההוא דהוה סני להו יתיר מכל בני עלמא, ונאום הגבר סתום העין, דסתים עינא טבא מנייהו, בגין דלא יתברכון ולא יתקיים ברכתא. א"ר יהודה אי הכי הוא, ודאי דאשתכח פקיחא דעינא לברכא דכתיב פקח עיניך בגין לברכא, וברכתא דרב המנונא סבא הכי אמר יפקח הקב"ה עינוי עלך, ובההיא דשיעא כתיב שתום העין בגין דלא יתברכון על ידוי ע"כ:
וכתב הרב רבינו בחיי ז"ל, נאום הגבר, קרא עצמו גבר, כי המשיל עצמו לתרנגול שנקרא גבר שיודע לכוין השעות, ואין בעולם מי שיכול לכוין שעת כעסו של הקב"ה כי אם בלעם בבני אדם ותרנגול בעופות ושניהם שוים בחכמה זו, ואמר כי התרנגול קורא ז' פעמים בלילה, וכן בבלעם מצינו וישא משלו ז' פעמים, והתרנגול נואף יותר מכל העופות ולכך לא הוכשרו התרנגולים לגבי המזבח, וכן בלעם היה נואף כמו שדרשו רז"ל על ההסכן הסכנתי וגו', וכן היתה עצתו להכשיל את ישראל לזנות בבנות מואב, ע"כ. עוד קרא עצמו גבר לפי שהיה ערל ויכול לסבול כח הנבואה, כי הנביאים כשהיו מתנבאים היה גופן כמת, וזה היה בתקפו, וכל זה היה מפני כבודן של ישראל, והוא חשב שמפני גבורתו באה לו, לזה קרא עצמו גבר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Warsaw, 1883
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020133570205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: eff3a4f64c03482c98adbcc49e5a34035a449646c00367ab4fc78277bc622e19