שפתי כהן על התורה · במדבר · פרק 3 · פסוק 12

וידבר ה' אל משה וגו' ואני הנה לקחתי. מה צורך לדבור זה שאמר ואני, אם רצונו בכך מי ישיבנו, ועוד למה ואני בוא"ו, אלא לפי שאמר לעיל הקרב את מטה לוי והעמדת אותו, אולי יהיה קנאה בין שאר השבטים לומר למה לזה השבט יותר מהשאר, יקריב לראובן שהוא בכור ישראל, לזה בא התנצלות לומר שהקב"ה בחר בהם, ולזה בוא"ו לומר אע"פ שאמרתי הקרב את מטה לוי כבר בחרתי בו מקודם לכן מתוך בני ישראל, ששמו נפשם בכפם ומסרו עצמן על קדוש ה' והרגו איש את אחיו ואיש את קרובו, והיו בתוך בני ישראל שהיו בתוך המחנה וישראל סביבם שנאמר עברו ושובו משער לשער במחנה שאילו באו עליהם ישראל היו הורגים אותם ולא היה להם בית מנוס, מאותה העת בחרתי בהם וא"ל מלאו ידיכם היום לה' ולתת עליכם היום ברכה, מאותו היום, א"ל אע"פ שזה היה סיוע אל ונס גדול שלא היה בהם בישראל פוצה פה ומצפצף, עכ"ז נחשב לכם כאילו אתם עשיתם, וכה"א ויעשו בני לוי כדבר משה, א"כ מלאו ידיכם היום ולתת עליכם היום ברכה, א"כ מאותו היום לקחתי אותם תחת כל בכור, העבודה היתה בבכורים והם פסלו עצמן בעבודת העגל שנאמר על כן לא יעלו כהני הבמות וגו'. והיו לי הלוים כבר היו לי מקודם לכן שעלו בחלקי כשהפריש יעקב מבניו עלה לוי בחלקו של מקום להיותו עשירי, וא"ת אם הבכורים עבדו ע"ז למה לא הרגום בני לוי, שמעתי שמה שאמר וישכימו ממחרת ויעלו עולות ויגישו שלמים היה ע"י הבכורים והם לא היתה כונתם לע"א אלא מפחדם שלא יהרגו הקריבו אותם, ולזה עלת כתיב שלא עשו העולה כמשפט אלא חסרה מחמת פחד, והדין הוא כי כהן שעבד ע"ז אפי' בשוגג נפסל מהכהונה ולזה נטלה העבודה מהם ולא נהרגו שלא עבדו אלא הקריבו על ידי חסרון מחמת פחד, ע"כ: