שפתי כהן על התורה · ויקרא · פרק 13 · פסוק 44

איש צרוע הוא טמא הוא טמא יטמאנו, ג"פ טמא לומר שעשה העבירה כמה פעמים והוא הולך בה ונעשית לו כהיתר שהיא הגאוה, כי כן אמר וראה הכהן והנה שאת בנגע ואין שאת אלא גאוה:

או נאמר שאמר ג' טומאות, כאן נרמז ז' גלגולים, כאז"ל, לומר שבג' גלגוליו היתה בו עבירה זו, וזהו בראשו נגעו, מהראש שהוא הראשון נקרא ראש יבא לתקן ולא נתקן ועדין בטומאתו, והכהן בראייתו היה יודע מהיכן בא לו הנגע, כי הוא מלאך ה' צבאות, וכן אמר בזוהר וכאן הוה ידע בכל אינון גוונין ולזמנין דאתחזי ביה גוונא דדכיותא ויסגר ליה למחמי אי אתיליד ביה גוונא אחרא ואי לא מדכי ליה, הה"ד וטהרו הכהן ע"כ. וכתבה התורה פרשה נגעים וחלקה אותם לז' פרשיות, אדם כי יהיה בעור בשרו. נגע צרעת כי תהיה באדם. ובשר כי יהיה בו. או בשר כי יהיה בעורו. ואיש או אשה כי יהיה בו נגע. ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרות וגו'. ואיש כי ימרט ראשו. לרמוז למה שאמרו בגמרא במסכת ערכין פרק יש בערכין אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן על ז' דברים נגעים באים על האדם, על לשון הרע, ועל שפיכות דמים. ועל שבועת שוא. ועל גלוי עריות ועל גסות הרוח. ועל צרות העין. על לשון הרע דכתיב מלשני בסתר רעהו אותו אצמית, וכתיב התם לצמיתות ומתרגמינן לחלוטין, ותנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט כו'. על שפיכות דמים, דכתיב לא יכרת מבית יואב זב ומצורע. על שבועת שוא דכתיב ויאמר נעמן הואל וקח ככרים, אין הואל אלא לשון שבועה, וכתיב וצרעת נעמן תדבק בך. על גלוי עריות דכתיב וינגע ה' את פרעה. על גסות הרוח דכתיב, ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו והצרעת זרחה במצחו. ועל הגזל, דכתיב וצוה הכהן ופנו את הבית, תאנא הוא כינס ממון שאינו שלו יבא הכהן ויפזר ממונו. ועל צרות העין דכתיב ובא אשר לו הבית, תאנא דבי רבי ישמעאל מי שהבית מיוחד לו לבדו: