שפתי כהן על התורה · בראשית · פרק 32 · פסוק 8

נחזור לעניננו. ויירא יעקב מאד. יש לשאול אחר שהבטיחו הקב"ה ואמר לו והנה אנכי עמך ושמרתיך והשיבותיך כי לא אעזבך א"כ למה נתיירא, וכי יעקב אבינו היה מסתפק בהבטחתו של הקב"ה מאחר שהבטיחו הקב"ה ד' הבטחות שאמר אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך כי לא אעזבך אם כן למה נתירא ההוא אמר ולא יעשה. אלא ראה יעקב בדבריו של הקב"ה שהם על דרך אסמכתא ולא קניא שאמר כי לא אעזבך עד אשר א"ם, היה לו לומר עד אשר אעשה, אם למה, וכל דהוי אסמכתא לא קניא, בפרט שאז"ל כל אם ספק חוץ מאם מזבח אבנים, אם כסף, ואם יהיה היובל וכו', א"כ כשראה יעקב שאמר אם, אמר ספק יש בדבר אינה הבטחה ודאית. ומצאתי סמך לדברי מהזוהר ז"ל קטנתי וכו' אמאי כולי האי אלא אמר יעקב את אבטחת לי לאוטבא עמי ואנא ידענא דכל עובדך כלהו על תנאי הא אנא לית בי זכותא דהא קטנתי ע"כ, והקב"ה עשה כן בכוונה מכוונת כדי שלא ישים אל לבו בהבטחתו ויהיו עיניו תלויות תמיד אל הקב"ה ויתפלל אליו בכל עת שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ויהיה לבם תמיד דבק עמו, ג"כ אין הקב"ה. מבטיח לצדיקים הבטחה ודאית בעולם הזה לפי שהעוה"ז אין בו ודאי, וגם לפי שהן בעלי בחירה והן בקדושיו לא יאמין ובפרט בשלא נשלם או לא הזקין, ובזוהר מתרץ כי לא היה יעקב מספק בדבר הזה אלא לפי שהיה בחלום אמר יעקב זה היה בחלום והחלומות מהם אמת ומהם כזב ואם זה יתקיים אדע כי הוא חלום אמיתי, ולזה אמר אם יהיה אלהים כמו שחלמתי וכו', עוד תירץ שהקב"ה הכניס המורא בלבו שיתפלל שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים: