שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 10 · פסוק 1

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה. לפי שמשה היה תמיה מאין בא לו החזוק מאחר שבא לו המכה של הברד שהיא כוללת מכות הרבה, וכן נאמר לו ובאו כל מגפתי וגו' ומתו אנשים והכה הברד כל עשב השדה ושבר העץ והפשתה והשעורה, והחטה לא נצולה אלא ע"י שנעשו בה פלאי פלאות, כי מאחר שאש מתלקחת בתוך הברד ודאי האש שורף כל הזרוע אפילו שיהיה טמון כמו שאמר ואש מתלקחת, מת לקחת, מת מהברד לקחת האש, ובפרט שראה הקולות והרעמים, ואמרו ז"ל לא נבראו רעמים אלא לישר עקמימות שבלב, וכן אמר הוא העתירו אל ה' ורב מהיות קולות אלהים וברד, א"כ מה טענה לחזוקו ומה מקום מצא, ואם אחר כל זה חזק לבו שלא אמר ויחזק ה' אלא ויחזק לב, איך הלך והתרה בו על הארבה שהיא קלה ממה שלפניה, ואם החיזוק בא לו מאת ה' נראה שהוא עול ח"ו שהרי התודה ונתחרט והודה ואמר ה' הצדיק והוא ועמו הרשעים, א"כ שב בתשובה גמורה שעשה וידוי וחרטה ואיך אכנס אצלו ואתרה בו, א"ל הקב"ה בא אל פרעה והתרה בו כי אני הכבדתי את לבו, אתה רואה שעשה תשובה ואין אתה רואה מה בלבו, כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, לא הבנת מצפוניו תשובתו היא ברמאות שאמר ה' הצדיק ואני, צרף עצמו לה' שאומר שה' הצדיק והוא ג"כ, ועמו הם הרשעים, ומתרעם עלי ואומר מאחר שהוא צדיק למה הבאתי עליו מכות אם עמו הם רשעים, ולא די זה אלא שהפריד והפריש בין אותיות הוי"ה, ה' הצדיק ועמי הרשעים ר"ת הוי"ה והוא הפריד בין שניהם בין שתי אותיות. למען שתי אותותי, שתי אותיות שהפריד בין י"ה לו"ה ואמר ואני באמצע: