שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 34 · פסוק 29

עוד אמר במדרש ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, כל הוד שנטל הוא פירות ממתן שכר אבל הקרן קיימת לו לעולם הבא, וכן הוא אומר קרנים מידו לו ושם חביון עזו, וכשיטלו הצדיקים מתן שכרן לעולם הבא אותה שעה הוא נוטל שכרו, שנאמר הנה אלהים בחזק יבא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו ע"כ. ומה שאמר בחזק יבא בא לומר למה אמר הנה אלהים ולא אמר שם הוי"ה, לומר שבדין עושה מאחר שהם בעלי בחירה ומורכבים מחומר וכל האיברים הולכים אחר חומרם וכבשו יצרם, אם כן ראוי לתת להם פירות ופירי פירות, זהו וזרועו מושלה לו כמו שהוא משל על יצרו, הנה שכרו אתו והוא הפירות, שפירוש שכר כאן אינו שכר ממש אלא כמו שאמרו יש עושה ונשכר, שהוא ריוח, ופעולתו לפניו זו היא הקרן שקנה לו פרקליט ונעשה מלאך והולכת לפניו, וכה"א והלך לפניך צדק"ך גימ' דיר, להראותו מקום דירתו. ויכל משה מדבר אתם ויתן על פניו מסוה, כדי שלא להשתמש בו חול:

גימטריאות
כי תשא, סמך אחת בשנה שהוא יוה"כ ואח"כ כי תשא, לומר שכל הנשמות וכל הברואים עוברים לפניו, ואמר ונתנו איש כופר נפשו, לומר שידרו נדרים ונדבות בעבור המתים:

זה יתנו. ז"ה שבטים יתנו:

תרומת ה' וסמיך ליה העשיר, לומר ה' הוא העשיר שנאמר לי הכסף ולי הזהב, העשיר ה' עשיר:

לא ירבה. קרי ביה לו ירבה, כי אם עושה צדקה עם עצמו עושה, כמ"ש רות האיש אשר עשיתי עמו, אני עשיתי עמו הוא לא עשה עמי:

והדל. שהוא עושה עצמו דל לא ימעיט קרי לו בוא"ו שנאמר ודורש רעה תבואנו. ואומר זה עני קרא וה' שמע שקורא על עצמו עני וה' שמע:

כסף הכפרים. חשוב עלי כפרים וכבשים. כפורים כפרים כתיב:

קח לך בשמים. ר"ת קבל וס"ת חכם, שהחכם צריך שיקח לו קבלה בכל דבר ואל בינתך אל תשען:

קח לך בשמים ראש וגו', קח לך לאלוה מי שהוא בשמים שהוא ראש הכל שנאמר המתנשא לכל לראש ולא תעבוד זולתו:

מר דרור. מי שיש לו מרירות בזה העולם הוא נעשה בן חורין לעולם הבא, זהו דרור כמו וקראתם דרור בארץ:

וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים, וקנמן בגימ' גבריאל, מחציתו ר"ן, שטס כל העולם בשתי טיסות שנמצא בעפיפה אחת ר"ן פרסא:

מרקחת. זו תורה, בא לומר שאינה נקנית אלא במי שממית עצמו עליה. וזה מר בתחלה היא מרה ואחר כך קחת שנקראת על שמו, וכה"א אף חכמתי עמדה לי וגו', חכמה שלמדתי באף היא עמדה לי:

והיה ז"ה, רמז על השמן שי"ב לוגין לא יחסרו לעולם, שכן אמרו במדרש ז"ל שנמשחו ממנו אהרן ובניו והמשכן וכל כליו והמלכים ועדיין כלו קיים, ולרמוז על י"ב שבטים שהם קיימין לעולם, על זה בא הרמז בז"ה לי לדורותיכם, שלא יאבדו לעולם כמו שי"ב שעות של יום וי"ב שעות של לילה וי"ב גבולין, זהו ז"ה יהיה, כל מנין ז"ה יהיה, וא"ת הרי בישמעאל נאמר שנים עשר נשיאים יוליד, הרי נאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע ועל של ישמעאל נאמר עליהם נשיאים ורוח וגשם אין, תבקשם ורוח תשאם, והיו י"ב לצורך הקליפה, גם זה לעומת זה עשה אלהים:

ונכרת. נ' כרת, שכרת הוא בן נ' שנה:

קח לך סמים. ס"ת חכם, לרמוז למה שאמרו ז"ל חמרא וריחני פקחין (הוריות י"ג:) רקח, קרח, לרמוז שעתיד קרח ללקות על ידי הקטרת:

ביני. אותיות ביין, רמז לקדוש על היין:

העלוך. אז"ל אלמלא ו' של העלוך לא נשתיירו משונאיהם של ישראל שריד ופליט, אם כן העלוך דייקא:

ויחר אפי בהם ואכלם. אמרו חז"ל מלמד ששלח מלאכי אף ומלאכי חימה, וזהו שאמר משה כי יגורתי מפני האף והחמה, וכן ויחר אפ"י בגימ' מלאך. ואכל"ם גי' מלאך:

ונחלו לעולם. לעלם כתיב, שהוא עוה"ב שהוא נעלם:

אלהים חרות על הלוחת, בגימ' מ"ם וסמך שבלחות בנס היו עמדים:

ברעה. עברה, שעשו עבירה גדולה:

עגל ומחולות. ומחלת כתיב, מלשון מחלה וחולי:

וישלך מידו את הלחות, לא הלוחות כי הם מעשה אלהים אלא את הלוחת, כי כשראו את העגל ונכנסו בתחומו נתלבשו בחומריות ונתגשמו והם פרחו עם האותיות, וכן אירע בירושלים כשנכנסו זרים וחללוה נעשית חול ומקודם כל הזר הקרב יומת ועתה כל צרוע וכל זב וכל טמא נכנס לפני לפנים מקום שכהן גדול לא היה נכנס אלא פעם אחת בשנה מלובש בבגדי קדש בתענית ואחר כמה טבילות וכמה קדושין ובתפלה וכל ישראל היו מתפללין עליו שיצא בשלום, אלא צריך לומר שנתחללה פירוש שנתחלפה כמו מחללין מעשר על המעות, א"כ את הלוחות ולא הלוחות, שאם לא כן איך מלאו לבו לשברם בלא רשותו של מקום, ואמרו ז"ל אשר שברת יישר כחך ששברת:

ויטחן. ויט חן, בזה הטה חן על ישראל:

כי פרוע הוא. נתגלה ראשם, כי כן אז"ל וישק את בני ישראל בדקן כסוטות, ובסוטה נאמר ופרע את ראש האשה, כן כאן נתגלה ראשם שנלקחו העננים שהיו חופפין עליהם, ד"א פרוע למפרע, מתחלה היו נשמעים למקום ועתה נהפכו, ולכך העייני"ן הפוכים:

ואיש את קרובו. קרבו כתיב, אפילו יצא מהקרבים שלו, וכן הוא אומר ואת בניו לא ידע:

יהושע לא ימיש מתוך האהל, מתוך אהלה של תורה, כאן נאמר לא ימיש ונאמר בתורה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך ד"א לא ימיש שכל עוד שהיה יהושע באהל לא היה סר הענן, נאמר כאן לא ימיש ונאמר להלן לא ימיש עמוד הענן, וכן יהושע בן נון ס"ת ענן, להורות לישראל שכדאי וראוי הוא יהושע לעמוד במקום משה:

ונצבת על הצור. תסמוך על זכות אברהם שנקרא צור, שנאמר הביטו אל צור חוצבתם וגו' הביטו אל אברהם אביכם:

וראית את אחורי. הוא על רפאל וחברתו, אותו תוכל לראות לפי שבראייתו יתוסף לך כת הראות שהוא על הרפואה, אבל המלאך שהוא לפני שהוא אוריאל לא תוכל לראות, אדרבא מזיק הראות שלך מרוב בהירותו. ל"א ירא"ו, אוריאל:

את אשריו תכרותון. לא אמר אשריהם כמו שאמר מצבותיהם, אלא אשריו לומר אשריו ואשרי יולדתו ואשרי חלקו מי שכורת ע"א:

תשבות בחריש ובקציר תשבות, ס"ת תשרת, כלומר תשרת ותעבוד להקב"ה ולא תאמר קר היום, חם היום, זהו בחריש ובקציר:

האדון הוי"ה, פסיק ביניהם, לומר קודם תשובה הוא זמן דין לאחר תשובה הוי"ה רחמים:

הנשאים. הנושאים וסובלים את העם, או ת"ת הם נישאים ואהובים לפני הקב"ה:

מסוה בא"ת ב"ש יחפץ, יחפץ בגי' זהו ענן:

קרן עור פני משה, ס"ת נריה, נרו של הקב"ה האיר עליו: